Page 284 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קכה ‪ËÓ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫˙˘‪‰Î˜ ‰·Â‬‬
‫]‪[È‚ ψ‡ χ¯˘È ‰˘Ú˘ ÔÈÈ‬‬

‫שותפות בהיי כמ"ש ש" רס"י הנ"ל‪ .‬וא יש לדו‬ ‫˘‪‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ Â„È„È ‰"‰ Â˙¯Â˙Ï ÂÏ Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫דרא גאב כשותפות ונפרע קצת מהיי זה צלע"ג‬ ‫‪˜"˜„·‡ ˘"Ù È" ̉¯·‡ 'Â‰Ó ˙"˘Î Ï„‚Ó ÊÂÚÓ‬‬
‫לדינא דהש"כ מיירי שפרע קצת מהיי אחר הפיסוק‬
‫ואז המקח חזק ואמי וא"כ כשפרע קצת יי קנה‬ ‫˜‪.‡"ÚÈ Ô¯‰‡ÓÂ‬‬
‫כנגד מעותיו עכ"פ‪ ,‬וה"ל שות בהיי אבל נת דרא‬
‫גאב עד שלא פסק מחיר היי בכמה א"כ לא קנה מ‬ ‫‪ ÌÚÂ‬מכתבו היקר הגיעני לידי על נכו ‪ ,‬ונפשו‬
‫היי כלל אפשר לא מקרי שות כלל·‪ .‬ואפי' בחב"ח‬
‫צ"ע להתיר‪ .‬אלא אני לא נשאלתי על זה וג מעלתו‪,‬‬ ‫אותה לדעת דעתי אודות שאלה שבאה לפני‬
‫דהרי קמ אלו לא אירע המכשול הנ"ל לא היו‬ ‫פר"מ בישראל שעשו יי אצל העכו" בעיר שכול‬
‫מסופקי בדבר והי' פשוט לכ"ע להיתר‪ ,‬וכ דרכ‬ ‫נכרי ולא הי' לה על היי רק ג' מאות זהובי‬
‫ומנהג במדינה זו‪ .‬ולא אכניס עצמי בתגר הזה כי‬ ‫דרא גאב‡ והחתימו היי חות דהיינו חות בתו‬
‫הרבה נתקלקל השורה בעני זה בעו"ה ע"כ אניח‬ ‫חות הראשו היה משונה ד קט על נקבי המגופה‬
‫למוחלט שיש לו די יינו של גוי שיש לישראל שות‬ ‫וקשור בשני משיחות עולי ויורדי בו באופ שהוא‬
‫משונה שאי דר גוי לעשות כ ‪ ,‬ועוד חות שני‬
‫בו שמותר בחב"ח ובהפ"מ בחות אחד‪.‬‬ ‫על גביו ובהגיע התור ליקח יי מביתו של גוי לא‬
‫היו יכולי לבוא ע הגוי אל עמק השוה במחיר היי‬
‫‪ ‡ÏÂ‬נצרכה אלא הואיל והרשה לגוי למוכרו בכל‬ ‫ועמדו למשפט לפני מושל הגוי ויצא דינו שהמקח‬
‫בטל והגוי יחזיר לה צרור כספו ובהיות שהגוי לא‬
‫אופ שירצה והיהודי בעצמ שברו החות‬ ‫רצה בקיו המקח רק במחיר רב נכנסו הישראלי‬
‫העליו והניחו כ ביד הגוי כל הלילה א נעשה‬ ‫ושברו החות העליו והניחו הקשר התחתו והגויה‬
‫עי"ז יינו של גוי או נשאר בהיתרו הראשו וכבר‬ ‫אשת בעל היי בקשה מהיהודי שלא ימהרו לשבור‬
‫הזכיר פר"מ דברי תשובת רשב"א )ח"ג סי' רל"ט(‬ ‫החות כי ימתינו עד יצא יינו של בעלה מלבו‬
‫שבב"י סי' קל"א דבשאמר הישראל לנכרי שימכרנו‬ ‫השתוי יי כעת ואז יתרצה לה וה לא שמעו ולא‬
‫למי שירצה‪ ,‬אפי' מא דמתיר במטהר יינו של נכרי‬ ‫האזינו ושברו חות העליו לומר אי אנו חפצי‬
‫בחותמי ‪ ,‬הכא אי החותמי מצילי ‪ ,‬שהרי לא‬ ‫ביי עוד ויהי בבוקר נתרצה הגוי עמ וה לקחו‬
‫אמרו שחותמי מצילי אלא משו שירא לרמות‬ ‫היי במחיר חשבו לפשוט דסגי בחות אחד הקשר‬
‫שמא לא יכוי ויכירו ברמאתו והכא ממי ירא עכ"ל‪.‬‬ ‫המשונה הזה ע"כ לקחוהו ועתה נשמע הדבר לפר"מ‬
‫ואמר שזה צ"ע רק להתיר ואמנ יהיה הפסד מרובה‬
‫אלא שפר"מ ירד להציל ולחלק‪.‬‬ ‫להיהודי שכבר לקחו היי ‪ ,‬ע"כ נכנס לשערי היתרא‬
‫וכל ספר של צדיקי היו פתוחי לפניו וממש לא‬
‫‪ ˘"Ó‬מעלתו שהיו ישראלי שומרי בבית הנכרי‬ ‫הניח מקו להתגדד‪ ,‬והאמת כי ג דעתי להתיר‬
‫בהפ"מ ופר"מ ראוי לסמו על עצמו ובשג אי‬
‫כל הלילה ההוא דהיינו שעשו יינות מבית‬ ‫הפנאי מסכי לעיי כלל בשו ספר‪ ,‬וגיסו א עלי‬
‫הבד שבאותו החצר‪ ,‬לע"ד לא נ"ל שיהיה זה‬ ‫למהר תשובתי ואי לי פנאי‪ ,‬אפילו לכתוב אי לי‬
‫כשומר‪ ,‬דשומר‪ ,‬לא מהני אלא בחד מתרי טעמא‪ ,‬או‬ ‫פנאי‪ ,‬מ"מ להיות כי חביב עלי מעלתו ע"כ קמא‬
‫שהשומר יודע שעל דעת כ הועמד ש לשמור או‬ ‫דמטא לידי אערו לפניו לחזק היתרו והוראתו‪.‬‬
‫אפילו אינו יודע‪ ,‬מ"מ הגוי ירא שמא יראה ויכיר‬
‫ברמאותו‪ ,‬והכא אי נניח כסברת רשב"א ממי ירא‬ ‫‪ ‰ ‰‬המטהר יינו של גוי אסור אפי' חב"ח לרוב או‬
‫לזיי הלא הכל שלו ומי יאמר לו מה תעשה‪,‬‬
‫והשומרי לא נתמנו לכ ‪ ,‬ואפשר שנכנס הגוי‬ ‫לכל הפוסקי האחרוני כאשר העלה והביא‬
‫למרת ולא אדעתיהו דהני שומרי כיו שהגוי לא‬ ‫הש"כ סי' קל"א סקט"ו א לא שיש לישראל שו‬
‫מרתת וה לא נתמנו להשגיח א"כ שומר אי כא ‪.‬‬

‫˙˘‪‰Î˜ ‰·Â‬‬
‫‡‪.[ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â ·Â˜ ‰ ÌÂÎÒ‰ ˙‡ Ô·˘Á‰ ÏÚ ÂÓÏ˘  Èȉ] .‬‬

‫·‪„Ú Ô˙ ˘ ÔÂÈÎ ˙ÂÙ˙¢Π·‡‚ Ô‡¯„ ÔÂ„Ï ˘È ̇ Ì˘ ¯˜Á˘ ‰Ó ¯ÂˆÈ˜·  ȷ¯ ˙·Â˘˙ ‡È·‰˘ ¯Á‡ :·˙Î „"˜Ò ‡Ï˜ 'ÈÒ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù· .‬‬

‫˘‪·ÈÈÂÁÓ Ì‰È È„· ̇ ÈÂÏ˙ ÏΉ ÏÏÎ ˜ÙÒ ÌÂ˜Ó Ô‡Î Ôȇ ÏÈÚÏ ‡·Â‰Â ‰È¯Á‡˘ ‰·Â˘˙· Ï"Ê ‡Â‰ Î"˘ÓÙÏ ,'ÂΠÔÈȉ ¯ÈÁÓ ˜ÒÙ ‡Ï‬‬

‫‪.'ÂΠÎ"‰‡Ï·Â ‰"„· ÂË 'ÈÒ ¯ÂÓ‰ ¯‰ ˙"Â˘Ó Ì˘ ‰¯Ú‰·Â Ê˘ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯Â .Ï"ÎÚ ,‡Ï ‡ ÂÈ˙ÂÚÓ „‚ Î ÂÏ Ô˙ÈÏ‬‬