Page 288 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קכז ‪‚ ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫בקיומו‪ ,‬ומשני לעול חליפי רוצה בקיומו אסור‬ ‫‪ Ï" Â‬דזו היא ס' הראב"ד לפי הבנת ה"ה בפ"ד‬
‫מדרבנ והכא וויתרו רבנ כדי שלא יחזיר לסורו‪,‬‬
‫ומייתי תנ"ה גר וגוי שירשו אביה גוי מותר‬ ‫מחמ )ה"ד( אהא דאמרינ פסחי ה' ע"ב‬
‫נשתתפו אסור והנה הר"ש פ"ו דדמאי )משנה י( מייתי‬ ‫בערו חמירא דבני חילא דהמל הטיל על כל בעל‬
‫בית לאפות פת משלה לפרנס חילו ומסתמא‬
‫דירושלמי )ש ה"ז( פרי אנשתתפו מ"ט לאסור‪,‬‬ ‫הישראלי היו אופי קוד פסח שיספיק להחיל‬
‫ומשני דמיירי בבא לרשותו‪ ,‬וס"ל לירושלמי חליפי‬ ‫לכל הפסח‪ .‬ומתחילה היו מניחי אות הככרות‬
‫רוצה בקיומו מותר וע"כ לא מצא טע לאסור‬ ‫בבית דכיו דעפ"י חק המל שיי לאנשי חיל‪ ,‬שוב‬
‫נשתתפו אלא בשבאו לרשותו א ש"ס דיל ס"ל‬ ‫לא הוה חמ של ישראל‪ ,‬ואמר לה שלא כדי‬
‫עושי ‪ ,‬דאע"ג דאמת הוא שאינו שלה שהמל‬
‫נשתתפו דומיא דירשו בלא בא ברשות השותפי‬ ‫תקנ לבני חיל‪ ,‬מ"מ אי מיתביד או מיגנב צריכי‬
‫ואי כא קני דאורייתא ואפ"ה אסור וע"כ משו‬ ‫לאפות אחרי תחתיה ‪ ,‬א"כ כדידכו דמי‪ ,‬זה נ"ל‬

‫רוצה בקיומו‪.‬‬ ‫פי' ה"ה ש ‪ .‬וא"כ היינו י"א שבטור הנ"ל‪.‬‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬תוס' בע"ז )ש ד"ה תניא( דמש"ה מייתי תנ"ה‬ ‫‪ Î"‡Â‬ה"נ י"ל כיו שכבר יצא פס"ד משרי‬

‫דמתני' דגר ה"א משו ברירה לא קאי‬ ‫המושלי שכל העזבו מהכומר יהי'‬
‫אסוגיא דע"ז‪ ,‰‬דמה בכ דיש ברירה עכ"פ לתסר‬ ‫לישראל בחובו הו"ל כשלו עפ"י כתב הערכי הנ"ל‪.‬‬
‫משו רוצה בקיומו‪ ,‬אלא אש"ס דקידושי קאי‪,‬‬ ‫]ו[לא נ"ל מכמה טעמי ‪ ,‬חדא ה עצמ לא החליטו‬
‫שיהיה שלו לעני יוקרא או שא ירצו היורשי‬
‫דה"א ירושת הגר דאורייתא וה"א משו ברירה והוה‬ ‫לסלוקי בזוזי שלא יוכלו ועוד לא דמי לדהת שחק‬
‫סד"א אפי' בשני מיני שאינ דומי כגו גדיי נגד‬ ‫מחק מס המל ומחק פרנסת חיילותיו דמדאורייתא‬
‫תיישי ‪ ,‬וה"ה הכא ע"ז נגד שארי חפצי ה"א שיי‬ ‫דינא דמלכותא דינא‪ ,‬וכיו שנכתב ונחת בטבעת‬
‫ברירה‪ .‬כה"ג אפי' נשתתפו נמי לישתרי‪ ,‬א הכא‬ ‫המל בספרו אי להשיב ונקנה קני גמור טפי מכל‬
‫השטרות בעול ‪ ,‬אבל הכא פס"ד שלה איננו קני ‪,‬‬
‫בשמעתי לא שיי זה ואשגירת לישנא דקידושי‬ ‫לא עדי מפס"ד של ישראל דלא קני‪ ,‬נהי דע"י‬
‫נקט הכא תנ"ה‪ .‬ודברי תוס' קידושי )ש ( צע"ג ואי‬ ‫העמדה בדי נעשה קנסא ממו להוריש לבניו מ"מ‬
‫לה שחר ועיי תוס' חגיגה כ"ה ע"ב )ד"ה חבר(‬ ‫אי חפ ידוע נקנה לו‪ ,‬אלא א"כ יחד לו כלי לעשקו‬
‫והלואתו‪ ,‬עיי כתובות מ"ב ע"א תוס' ד"ה ר"ש וכו'‪.‬‬
‫ומ"ש טורי אב ש ‪.Â‬‬ ‫א"כ לא ידעתי שו עני שיהיו ניקני לו חפצי‬

‫‪ Ì Ó‡Â‬אי שיי נשתתפו זע"ז ולא בא ברשותו‬ ‫באופ שיהיו הדמי דמי ע"ז של ישראל‪.‬‬

‫קשה הדבר לצייר‪ ,‬דהא בא ברשותו הוא‬ ‫]‪[¯‚ ˙˘Â¯È‬‬
‫לאו דוקא‪ ,‬אלא שקנאו בקני גמור יהיה ברשותו או‬
‫‡‪ Ì Ó‬הרב"י בי"ד רס"י קמ"ו כתב דאפי' רק‬
‫בשו מקו בסו העול ‪ ,‬הלא נשתתפו ע"כ בשו‬
‫עני וקני ואי יצייר שלא בא ברשותו ועיי מס'‬ ‫שנקרא שמו עליו נמי אסור והשיג עליו‬
‫מג"א סי' תקפ"ו ססק"ה וע"ש במחצית השקל‪ .‬ולא‬
‫ע"ז )פ"א( ע"ב הלוקח גרוטאות‪.‬‬ ‫זכיתי להבי דברי כול ע"כ אבאר הסוגיא בקיצור‪.‬‬

‫‪ „"ÚÏ Â‬דמש"ה התחכ הרמב" בפ"ז מע"ז )ה"ה(‬ ‫·˜‪ ÔÈ˘Â„È‬י"ז ע"ב רצה להוכיח דירושת הגר לאו‬

‫וכתב גר וגוי שנשתתפו‪ ,‬ומתחילה מיירי ב'‬ ‫דאורייתא דאלת"ה אפי' לא בא לרשותו‬
‫אחי גוי שנתגייר אחד ושוב מת אביה ואח"כ‬ ‫הלא כל היכי דאיתא קני ליה אע"כ לאו דאורייתא‬
‫מיירי ב' גוי נשתתפו בדינו ושוב נתגייר אחד‬ ‫ורבנ לא רצו להקנות לו איסורא‪ ,‬ובע"ז )סד‪ ,‬א(‬
‫מה ‪ ,Ê‬וס"ל כדאמרינ ש במס' ע"ז ס"ד ע"א כיו‬ ‫עדיי קשיא ליה אי ס"ד חליפי רוצה בקיומו אסור‬
‫א"כ נהי חכמי לא הקנו לו בירושה מ"מ רוצה הוא‬
‫דדעתיה לאיגיורא ודאי בטלה‪ ,‬והכא בודאי אסח‬
‫דעתיה מע"ז והקנה אותו לשותפו גוי ונתבטלה‬
‫אצלו ע"ש תוס' ד"ה זביני וכו'‪ .‬נמצא מצד דמי ע"ז‬
‫ליכא‪ ,‬שכבר החליפה טר שהתגייר‪ ,‬א רוצה‬

‫בקיומה איכא‪ ,‬ומש"ה אסור‪ .‬זה נלע"ד דעת‬
‫הרמב" ‪.‬‬

‫‪.Ô‡ÎÓ ‰ ¢ ÁÒ · Ì˘ Ê"Ú Ò"˙Á 'ÈÁ· ÔÈÂÚÈ .‰‬‬
‫‪ÁÓ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"ÂÊÁ·Â Ì˘ ‰"‰‚‰·Â ‚Ï 'ÈÒ Ë"ÂÈ ‚ ÂÚ .Ì˘ ÔÈ˘Â„˜Ï 'ÈÁ·Â ˙ÂËÓ˘‰· Ó"ÂÁ ÌÈÓÎÁ ˙¯ËÚ ˙"¢ ,Ì˘ ÔÈ˘Â„˜ È" Ù 'ÈÚ .Â‬‬

‫‪.· ,ËÏ ‰ˆÈ·Â Ì˘ ÔÈ˘Â„˜ Ì˘ Ê"Ú Ò"Á 'ÈÁ· „ÂÚ ‰‡¯Â .Ì˘ ÔÈ˘Â„˜Ï‬‬
‫‪.[ԇΠÂ˙ ÂÂÎ ·"ˆÂ ·Î 'ω ‚"ÈÙ Ì"·Ó¯‰ ‡È·‰ ‰Ê ÔÈ„] .Ê‬‬