Page 293 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪Á‬‬

‫שיי לשו נתינה ומכירה ומדאיצטרי למכתב הכי‬ ‫בידו‪ ,‬מ"מ לא יזכה בגזילה או מתנות אלא ע"י‬
‫בנבלה ש"מ בשארי אי' הנאה לא מקרי מכירה‪ ,‬אבל‬ ‫רצונו וחפצו לתת לזה איסורי הנאה שלו‪ .‬א"כ הוה‬
‫לעול מחירו מותר שהרי אינו דמיו זו היא סברת‬ ‫תרתי לריעותא‪ ,‬א' שברצונו מחלי משא"כ מצוה‬
‫שע"כ עושה‪ ,‬ומחירו בטוח לו חל חפ האסור‬
‫הרמב" להמעיי ‪.‬‬ ‫בהנאה‪ ,‬משא"כ בטבילה וחליצה שאי מחירו בטוח‬
‫לו‪ ,‬שא ]לא[ יזדמ לו תרומה או לא יזדמ לה‬
‫‪ ‡‰Â‬דאי מיקרי איסור הנאה לכ או לא‪ ,‬יעיי מג"א‬ ‫ההגו לה הרי הטבילה והחליצה בלי שו תועלת‪.‬‬

‫סי' תרמ"ט )סק"כ( ועי' תוס' חולי ק"מ ע"א‬ ‫]‪[‰‡ ‰ ȯÂÒȇ· ˙ÂÏÚ·Â ‰¯ÈÎÓ‬‬
‫)תוד"ה למעוטי( והשתא ס"ד דש"ס ר"פ השוכר את‬
‫‪ ˙ÂȉÂ‬כ ס"ל להתוס' )נדרי מז‪ ,‬א ד"ה אמר( דהוה‬
‫הפועל דשכר פעולתו אסור מה"ת אע"ג דהוה רק‬
‫גרמת הנאה וכמ"ש הר" ‪ ,‬ומ"מ הוה ס"ד דאסור‬ ‫שפיר גרמת הנאה דאסור מה"ת‪ ,‬והרשב"א‬
‫וכמו שחלקתי לעיל‪ ,‬והיינו משו דכתיב או מכור‬ ‫בחי' נדרי )ש ( מוכיח זה מדילפינ אי' הנאה מאו‬
‫וכסברת תוס' דלא כרמב" ‪ ,‬א"כ ק' ממכר וקידש‬ ‫מכור לנכרי ש"מ מכירה איסור דאורייתא הוא‪,‬‬
‫והחו"י בתשו' )סי' מו( הסביר דהרי מדאיצטרי או‬
‫בדמיה אמאי מקודשת‪ ,‬ואי תימא משו שאינו‬ ‫מכור ילפי' פירושו של כל אכילה שבתורה דבר‬
‫דמיה וכסברת רמב" באמת‪ ,‬א"כ תו איצטרי או‬ ‫המביא לידי אכילה‪ ,‬אלא דמי מחיר המכירה‬
‫מכור לכדרמב" ומהיכי תיתי לאסור הגרמת הנאת‬
‫שכר או דמי מכירה‪ ,‬אע"ג שחלקתי לעיל‪ ,‬היינו‬ ‫שהתירה התורה בנבלה ואסרה בשאר איסורי ‪.‬‬
‫למא דס"ל דלא כרמב" וס"ל דמיקרי לכ והוה‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬הרמב" בחי' ר"פ השוכר את הפועל כתב‬
‫דמיו‪ ,‬מוכח מאו מכור דהגרמת הנאה מכירה אסור‬
‫מטע שחלקתי לעיל‪ .‬וא"כ קשה אמאי מכר וקידש‬ ‫דלעול אי מכירת אי' הנאה אסור„‪ ,‬דס"ל‬
‫בדמיה מקודשת‪ ,‬וא נאמר כרמב" דאינו דמיו אי‬ ‫איסורי הנאה לא מקרי לכ ולא הוה דמיה ‪ ,‬וגזל‬
‫הכרח לאסור דמי פועל‪ .‬וקושית ש"ס כפתור ופרח‪.‰‬‬ ‫הוא בידו‪ ,‬ודילפינ היתר הנאה בנבילה מאו מכור‪,‬‬
‫היינו מדקרי ליה קרא מכירה ש"מ אינה אסור‬
‫‪Ë"ˆ˜˙ ÔÒÈ ‚"Î '· ÌÂÈ ·"Ù È˙Ó˙Á È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬ ‫בהנאה‪ ,‬דאי הוה אי' הנאה לא הוה לו דמי ולא‬
‫‪.˜"ÙÏ‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪‡Ï˜ ‰·Â‬‬

‫]‪[ÌÈ¯Î Ï ‰ÓˆÚ ¯È΢‰Ï ˙ȇ˘¯ ̇ ˙Èχ¯˘È ˙„ÏÈÓ‬‬

‫בש"ע י"ד סי' קנד )ס"ב( ב' הדיני דשבת ודחול‪,‬‬ ‫˘‪‰"ÂÓ „·Π‚ÏÙÂÓ‰ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫אע"ג דהא דשבת כבר מייתי לי' בש"ע א"ח סי' ש"ל‬ ‫˘‪.È" ‰ÓÏ‬‬
‫ס"ב‪ ,‬מ"מ הדר כ' בהל' ע"ז‪ .‬והרמב" דמייתי ה‬
‫דשבת פ"ב דהל' שבת )הי"ב( מ"מ תמה עליו הכ"מ‬ ‫‪ ¢Ù‬היפה בשאלתו באר תוגר פקד השר על כל‬
‫פ"ט מהל' ע"ז )הט"ז( מ"ט לא מייתי ליה הא דשבת‬
‫אנשי העירות וכפרי להשכיר לה מילדת‬
‫ג ש בהל' ע"ז‪.‬‬ ‫בקיאה אשר למדה לפני חכמיה בבית מדרשיה‬
‫ואפי' יש לה חיות פקחות‪ ,‬מ"מ צריכות דוקא‬
‫]‪¯·Ú˙˙˘ È„Î ˙È¯Î Ï ‰‡ÂÙ¯ ‰˘Ú Ô"·Ó¯‰‬‬ ‫להשכיר לה אותה שעמדה בנסיו לפני חכמי‬
‫‪[„Ï˙Â‬‬ ‫הרופאי ‪ ,‬והנה נמצא איזה כפרי שלא מצאו לפי‬
‫שעה מלומדת כי א ישראלית ושאלו השואל א‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בי"ד סי' קנ"ד מייתי בבדק הבית דרמב"‬ ‫רשאי להשכיר עצמו לה בי בחול ובי בשבת‪.‬‬

‫עסיק להתעבר עמלקית‪ ,‬וכתב לו ר' יונה‬ ‫·‪ 'ÒÓ‬ע"ז כ"ו ע"א מבואר בחול מותר משו איבה‬
‫תבוא עלי ברכה שהרבית זרעו של עמלק ע"ש‪.‬‬
‫ובשבת אסור משו דמצי לאישתמוטי‪ .‬וכ'‬
‫תוס' )ד"ה סבר( אפי' שאי בו חילול שבת ומייתי ליה‬

‫„‪.· ,„ ÔÈÏÂÁ Ô"·Ó¯ 'ÈÁ 'ÈÚ .·È˜ 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ ÏÈÚÏ Î"Π.‬‬
‫‪.‰ ‰Â ‰"„ÂÒ ‡ ,·Ò Ê"Ú Ò"˙Á 'ÈÚ „ ˜ 'ÈÒ ·"Á Ú"‰‡ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‰‬‬