Page 296 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קלב ‪‡Ò¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫]‚‪[ÌÈÈ˙ÂΉ ˙¯ÈÊ‬‬ ‫וק"ל‪ .‬מ"מ מבואר שהוא דוחק לאוקמי ברופא‬
‫מומחה משא"כ איפו קמייתא איננו דוחק כלל‪.‬‬
‫‪ ʇÓÂ‬קשיא לי טובא בהאי סוגיא לפמ"ש בחי'‬
‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬היה נראה לפו רהיטא אי הוה מהפכינ‬
‫רשב"א חולי וי"ו ע"א דר"מ גזר על הכותי‬
‫ולא קבלו ממנו ואתא רבי אבוה גזר וקבלו ממנו כ'‬ ‫בתרייתא ור' יוסי ס"ל בעי' מילה לשמה‬
‫ז"ל‪ :‬דבימי ר"מ עדיי לא נתקלקלו אלא מיעוט‬ ‫היו מרוויחי ק' מהריעב" בתשו' )שאילת יעב" (‬
‫ור"מ הוא דחייש למיעוטא ע"כ לא קבלו ממנו‬ ‫ח"ב )סי' קסד( שהקשה מר' יוסי דיבמות מ"ו ע"ב‬
‫גזרתו‪ .‬ובימי ר' אבוה כבר נתקלקלו כל או רוב‬ ‫דס"ל בעי מילה לשמה לש מצוה וע"ש לשו רש"י‬
‫ע"כ עשאו כגוי גמורי ‪ .‬וצ"ע גדול לפ"ז בימי‬ ‫מטבילי אותו כו' ובד"ה ומה בכ כו' והניחה בצ"ע‬
‫ר"מ ור' יהודה ור' יוסי עדיי לא נתקלקלו אלא‬ ‫גדול‪ .‬ואי מפכיני בתרייתא כקושיית לא הוה קשיא‬
‫מיעוט ורבי יהודה ורבי יוסי הא לא חייש‬
‫מידי‪.‬‬
‫למיעוטא‪ ,‬א"כ אמאי נתלבטו במילת כותי‪.‬‬
‫‡‪ Ì Ó‬כד מעיינת שפיר לאו מילתא היא דאכתי‬
‫‪ ‰ÈÓ‬בברייתא קמייתא י"ל ר"מ ס"ל ימול כותי דלא‬
‫תקשה ג לר' יהודה אי ס"ל לא בעי' מילה‬
‫בעי מילה לשמה ולא ארמאי משו ש"ד‬ ‫לשמה א"כ אי קאמר הת לפיכ מטבילי גר‬
‫אפילו עע"ג דמצלי לסכינא‪ ,‬ור' יהודה נהי דס"ל‬ ‫בשבת‪ ,‬מאי לפיכ הוא זה‪ ,‬דאפי' ס"ל בעינ מילה‬
‫אזלינ בתר רובא ורוב כותי מכווני ]ע"ש[‪ ,‬מ"מ‬ ‫וטבילה ואי מטבילי גר בשבת‪ ,‬מ"מ גר שבא‬
‫למאי דלא חייש לש"ד בנכרי בישראל עע"ג‪ ,‬וא"כ‬ ‫לפנינו כשהוא מהול מטבילי אותו משו דהשתא‬
‫טוב שימול גוי ולא כותי דאיכא עכ"פ חששא‬ ‫קיימינ דר' יהודה לא בעי מילה לשמה אבל באמת‬
‫דמיעוטא‪ ,‬אבל אה"נ אי ליכא ארמאי‪ ,‬מודה ר"י‬
‫דימול כותי‪ .‬אבל באיד ברייתא דפליגי ר"י ור' יוסי‬ ‫אפי' ריח קושיא אי כא וכמ"ש במקו אחר‚‪.‬‬

‫צל"ע ליישבו‪.Â‬‬ ‫]‪[˙·˘· ȯΠÈ"Ú ‰ÏÈÓ‬‬

‫]‪È · ÔÂ˘Ï· ‰¯Â˙ ‰¯·„ ÏÂÓÈ ÏÓ‰ ˙˘¯Ù‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הכ"מ תמה על הרמב" שכ' להתיר מילת‬
‫‡„‪[Ì‬‬
‫ארמאי בדיעבד דוקא ולא לכתחלה‪ .‬ולפע"ד‬
‫‪ ‰ÓÂ‬דקשיא ל תו בהאי סוגיא אמאי דחיק למימר‬ ‫כי שמעתי מקשי „‪ ,‬אחר שמילת ארמאי כשרה מ"ט‬
‫להתיר מילה בשבת היכי דאפשר ע"י ארמאי‪.‬‬
‫דלר' יהודה דברה תורה כלשו בני אד ולא‬
‫אמר דהמול ימול אתיא לציצי המעכבי כמבואר‬ ‫ולפע"ד נהי דהב הוא מהול מ"מ מצות עשה‬
‫להדיא ביבמות ע"ב ע"א דאמרו כ רבנ לרבי יהודה‬ ‫שמוטל על האב למול בנו או על הב"ד למול הבני‬
‫בעצמו‪ .‬לא עיינת יפה במקור ה סוגיא בב"מ ל"א‬ ‫לא מתקיימת אלא ע"י שליח ישראל שהוא שלוחו‬
‫ע"א השב אפילו מאה פעמי כו' וכתב רמב" ש‬ ‫כמותו משא"כ גוי שאי שליחות לגוי לא מקיי‬
‫בפי' המשנה וכ בסו מס' חולי דהמקור נדרש‬
‫אפילו מאה פעמי ‪ ,‬לכ אמרינ השב שלח ועזוב‬ ‫האב מ"ע המוטלת עליו נהי שהב הוא מהול מ"מ‬
‫אפילו מאה פעמי ‪ ,‬ומהכפל דרשי' דרשא אחריתי‪.‬‬ ‫האב והב"ד לא קיימו מ"ע שלה ומש"ה דוחה‬
‫וה"נ המול שהוא מקור דרשינ אפילו מאה פעמי‬ ‫שבת‪ .‰‬וא"כ הא דאמר ימול ארמאי ואל ימול כותי‪,‬‬
‫לחזור אחר ציצי המעכבי ‪ ,‬ומהכפל דריש רבי יוסי‬ ‫ר"ל א א"א להמתי בשו אופ וע"כ רוצה למולו‬
‫בשמעתי אפילו שלא לשמה‪ ,‬ורבי יהודה ס"ל דברה‬ ‫ביומו כי אולי יחוש דכשיזקי הנער כאיב ליה טפי‬

‫תורה כלשו ב"א‪.‬‬ ‫א"כ ימול ארמאי ולא כותי אבל טוב משניה שלא‬
‫ימולו כלל וימתי ‪ ,‬ויפה כתב הרמב" שלא ימול‬

‫ארמאי לכתחלה‪.‬‬

‫‚‪.˘ 'ÈÒ ÔωÏ ,Ì˘ Î"˘Ó ‡ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Ê· ÔÈÈÚ .‬‬
‫„‪.È˙ȇ¯ „ÂÚ ‰"„ ‡"‰ ·"ÈÙ Ê"Ú 'ω ÍÏÓ‰ ¯Ú˘· ‡·ÂÓ ÈÊ Î˘‡ È"¯‰Ó Ï˘ ÂÊ ‡È˘Â˜ .‬‬
‫‪·‡‰ ˙ÂˆÓ Ôȇ ˙ÂË˘Ù·„ ·"ˆÂ .Ș 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯Â .ÌÈ˘˜Ó È˙ÚӢ ‰"„ ‡Î˘ 'ÈÒ ˘"Ó ‰"„ ˆ¯ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ı¯È˙ ÔΠ.‰‬‬

‫„‪'ÓÚ (Â" ˘˙ ·"·) È΄¯Ó ÁÈ˘ 'Ò· ̇¯ ‡"¯‚‰ ‰˘˜‰ ÔΠ.˙·˘ ‰Á„˘ ‰Ó Â‰Ê ÏÂÓÈ Ì„‡‰ ‡‰È˘ ‰ÏÈÓ‰ ̈ڄ ‡Ï‡ ,˙·˘ ‰ÁÂ‬‬

‫‪.ËÓ‬‬
‫‪.‡ , ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .ˆ¯È˙ Ì˘ ÔÈÈÚ ‡ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰˘˜‰ ÔΠ.Â‬‬