Page 299 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪„Ò‬‬

‫לא תחללו והוא קבל התראה ואומר אעפ"כ הלא לא‬ ‫הכל היו בכלל לא תעבד וכו' הא בצנעא הא‬
‫התרו בו ]למיתה[ והוא לא קבל התראה אלא לעבור‬ ‫בפרהסיא‪ .‬ויש כא ב' שיטות בב' דבורי תוס'‪ ,‬א'‬
‫על לאו בעלמא לא על חיוב מיתה‪ .‬ומש"ה הוקשה‬ ‫שיטת ר"י וא' שיטת סמ"ג‪ .‬שיטת ר"י ע"פ מה‬
‫להרמב" מ"ט דאביי· דמחייב בעובד מאהבה‬ ‫שביאר ריטב"א בחי' הוא כ ‪ ,‬ר"ז הוה ס"ל כיו‬
‫ומיראה הלא יראה אונס ורחמנא פטריה ע"כ פי'‬ ‫דרחמנא פטרי' איננו בכלל נעבד כלל‪ ,‬ואינו נכנס‬
‫רמב" יראת הצורה שמטיבה ומריעה כמ"ש כ"מ‬ ‫בכלל לאו דלא תעבד ולא תאסר הבהמה‪ ,‬ואתא‬
‫רבא וחידש הכל הי' בכלל לא תעבד ‪ ,‬אלא שהפסוק‬
‫פ"ז מע"ז הל' ו'‪.‬‬ ‫פטרי' מוחי בה ‪ ,‬וחזר וצוה והזהיר לא תחללו‪,‬‬
‫והומ"ל הא בשארי עבירות הא בע"ז‪ ,‬אלא דאמר לר'‬
‫‪ ‰ÈÓ‬הריטב"א בחי' יבמות ר"פ הבע"י כתב ליישב‬ ‫ישמעאל המיקל יותר אפי' בע"ז איכא צד דאינו‬
‫מצווה על לאו דלא תחללו‪ ,‬היינו בצנעא )בכ"מ(‬
‫זה דתוס' ס"ל מפני היראה לא שצוה המל‬ ‫]מ"מ[ בפרהסי' מוזהר על לאו דלא תחללו‪ ,‬ונהי‬
‫אלא שעושה מיראת המל לכבוד יראתו יראת‬ ‫מיתה ליכא‪ ,‬מ"מ כיו שהיה בכלל לא תעבד ‪ ,‬וחזר‬
‫רוממות ולהחני ‪ ,‬לא יראת מיתה‚‪ .‬וצ"ל הא דפרי‬ ‫והכניסו לאיסור לאו‪ ,‬עכ"פ מקרי הבהמה נעבד‪ ,‬נהי‬
‫)ש ( מהמ וש צוה המל להשתחות לו וחמת‬ ‫שהוא אינו חייב מ"מ בכלל נעבד הוא‪ ,‬לאפוקי‬
‫המל מלאכי מות‪ ,‬ואלו לא בז בעיני המ לשלוח‬ ‫מדר"ז דהוה ס"ל שלא נכנס אונס בכלל לא תעבד‬
‫יד במרדכי לבדו היה חייב מיתה כמורד במלכות‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬ולא מיקרי הבהמה נעבד‪ .‬ולשיטה זו מ"ש רבא‬
‫מ"מ לק"מ דכמה פעמי מצי למימר ולטעמי „‬ ‫בפ"ב דכתובות י"ט ע"א אי ל דבר שעומד בפני‬
‫לאביי מי ניחא הא יראת מות הוה אע"כ כהמ ולא‬ ‫פ"נ חו מע"ז ג"ע וש"ד נמי ה"ק‪ ,‬אפי' המחמיר‬
‫כהמ ‪ .‬א"נ הומ"ל ברייתא דמייתי משל מהמ ס"ל‬ ‫יותר אינו מחמיר אלא בג' אלו בצנעה‪ ,‬והכא במס'‬
‫שלא בפני עשרה מישראל וכר' ישמעאל דאי מסירת‬ ‫ע"ז קאמר אפי' המיקל יותר אינו מקיל אלא בע"ז‬
‫בצנעא‪ ,‬אבל לא בא רבא להכריע כלל‪ .‬זהו שיטת‬
‫נפש בצינעא‪ .‬מ"מ שיטת רמב" היא כנ"ל‪.‬‬
‫ר"י‪.‬‬
‫‡‪ Ì Ó‬רמ"כ ס"ל כהסמ"ג דכל שמחויב למסור‬
‫‪ ˙ËÈ˘Â‬סמ"ג דרבא נמי ס"ל סברת ר"ז כל שאי‬
‫נפשו אהדריה ללא תעבד ואפי' למיתה‪,‬‬
‫אלא דהבי ג הרמב" סובר כ אלא ס"ל לרמב"‬ ‫הבעלי' חייבי מיתה אי הבהמה בכלל‬
‫נהי דחייב מיתה היינו בידי שמי ודי ד' מיתות לא‬ ‫נעבד‪ ,‬אלא רבא חידש לנו דע"ז בצנעה שהוא רק‬
‫בטלו‪ ,‬אבל ב"ד אי ממיתי אלא בעדי והתראה של‬ ‫עשה למסור נפש מבכל נפש לא אהדרי' קרא ללא‬
‫רצו ‪ .‬וע"ז צוח כי כרוכיא כיו שמתרי ואומרי לו‬ ‫תעבד ‪ ,‬וכש שהאד פטור בדיעבד כ אי הבהמה‬
‫הוי יודע כי לא תחללו נאמר אפי' לחיוב מיתה והוא‬ ‫נאסרת‪ ,‬אבל בפרהסיא דאיכא לאו דלא תחללו‪ ,‬אותו‬
‫מקבל התראה‪ ,‬מ"ט לא ימיתוהו ב"ד‪ ,‬ע"כ שמא לא‬ ‫לאו אהדרי' ללאו קמא לא תעבד וחייב מיתה עליו‪,‬‬
‫האמי לה שחייב רחמנא על האונס הואיל ולבו‬ ‫ומש"ה נאסרה הבהמה‪ ,‬וא"ש רבא דכתובות י"ט‬
‫לשמי ‪ ,‬וזה ילי ק"ו ממוטעה דפעור‪ ,‬הואיל‬ ‫ע"א הנ"ל דודאי חייב למסור בי בצנעא מעשה בכל‬
‫והעדי מתרי בו ואומר אפי' לבזוי' חייב מיתה‬ ‫נפש ‪ ,‬ובי בפרהסי' מלאו דלא תחללו‪ ,‬ובפרהסיה‬
‫והוא מקבל התראה אי אומרי שהי' כמהתל בעדי‬
‫ולבו לשמי לבזות ע"ז‪ ,‬ז"א אלא נהרג כיו‬ ‫נהרג אפי' בדיעבד‪.‬‬
‫שהודיעוהו פי' הקרא אפי' לבזוי'‪ ,‬א"כ כ"ש אונס‬
‫דע"ז שמרצונו נכנס לעע"ז ממש אחר שהתרו בו‬ ‫‪ Ì"·Ó¯‰Â‬הנ"ל נראה מפרש כהר"י בעל התוס'‬

‫ולא תחללו קאי אמיתה ממש‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וע"כ כתב אפי' בעדי והתראה‬
‫אי ממיתי האונס‪ ,‬כי מה היתה התראת ‪ ,‬ה' אמר‬
‫‪ ‡˙˘‰Â‬ל"ק מהא דתניא בת"כ )פרשת קדושי (‬

‫ההוא ולא מוטעה ולא אונס‪ ,‬מוטעה‬

‫‪Î"Ùڇ ‰ÏË· Ì˙‡¯˙‰˘ ¯Â·Ò„ ‰‡¯˙‰ ÂÈÏÚ Ï·˜˘ Ù"Ú‡ ‡Â‰ ‰ÚËÂÓ È‡„ ‡Â‰‰Â ÈÈÂÊ·Ï ÔÈÂÎÓ„ ‚"Ú‡ (.„Ò) ‡¯Ó‚· ‰Ï ȘÂÓ .‰˙ÈÓ‬‬
‫‪Ì˘ 'ÒÂ˙·) ˙Ù¯ˆ È ·¯ ‰Ï È˘¯ÙÓ (:‡Ò Ì˘) ‰‡¯ÈÓ ‰·‰‡Ó Ê"Ú „·ÂÚ„ ‡È‰‰Â ,‰˙ÈÓ ·ÈÈÁ · ¯˙‰Â Ò Â‡· Ê"Ú „·Ú ̇ ÈÓ ÈΉ ,·ÈÈÁ‬‬
‫„"‪‡ 'ÈÒ Ï„‚ ¯Â‡ 'ÈÚ .Ú"ˆÂ ¯ˆ ΄· Ï˘ ÂÓψΠ‰Âχ· ‰˙‡ ÌÈÏ·˜Ó Ôȇ ÌÈ‚‰ ÂÏÈÙ‡„ ‰‡¯ÈÓ ‰·‰‡Ó ˙„·Ú ‡È‰˘ Ê"Ú· (‡·¯ ‰‬‬

‫˘‪.ԇΠÔÈ Ú‰ Ïη ˜ÒÂÚ‬‬
‫·‪.· ,‡Ò Ôȯ„‰ Ò· .‬‬

‫‚‪.‰ÈÓ ‰"„ ÏÈÚÏ ‡·ÂÓ‰ ‡ ,„ Ê"Ú ‡"·Ëȯ 'ÈÚ .‬‬
‫„‪.‰ ÎÒ ˘˘Á Ì˙‰ ȉ ‡Ï„ Ș 'ÈÒ ˘"·È¯ 'ÈÚ .ÍÈÓÚËÈÏ ¯ÓÈÓÏ Ó"‰„ ÈÈ·‡Ï Ì‚˘ ¯‡Â·Ó ‰ ÂÂΉ ԇΠ¯ÒÁ„ ‰‡¯ .‬‬