Page 300 - 2
P. 300
Ì˙Áתשובה קלג ‰Ò¯ ¯ÙÂÒ
חק אמורי ואהאי חק קפיד קרא ,א"כ חידוש הוא אמוטעה ל"ק מעיקרא הת כרת בידי שמי לא חייב
ואי ל בו אלא חדושו ואי ילי רמב" מיניה ק"ו, אבל מיתת ב"ד אחר ההתראה חייב ,אבל אונס
וג הרמ"כ לא היה צרי לחלק בי פעור לבזוי' אאונס קשיא שהרי רמ"כ ילי ק"ו ממוטעה לאונס
למול דמיירי בלא התראה תיפוק ליה מול חידוש. שחייב ]בש[קיבל התראה ובת"כ פטר ליה ,י"ל רמ"כ
אע"כ תרווייהו ס"ל מול ע"ז הוא וטעמ אפשר לא מחייב אלא באונס שחייב עליו מיתה היינו
מדאמר אביי ש בסנהדרי דמ"ד מול לאו ע"ז פרהסי' ,אבל בצינעא דאינו אלא מ"ע של ובכל
שיטה הוא ואי הלכה כשיטה ,ואע"ג דרבא מיישב נפש לא .ובהא מיירי הברייתא דת"כ .א"נ ברייתא
דאפשר דלאו שיטה הוא דחיה בעלמא הוא ובגו
הדי אפשר דלא פליג ובכל שאפשר לפרש התורה מיירי באונס דכופ קומתו דפטור לכ"ע.
בלי גז"ה וחידוש מפרשינ . ]˜¯˜[ÌÏÂÚ Ú
'ÈÙ‡Âיסבור הרמ"כ דמול ע"ז הוא שהכומרי ˘ÈÂלעורר בזה ,דהנה בג"ע וש"ד פטור קרקע עול
מעבירי באש והאב הוא רק הנות לה , אפי' כאסתר ,שהרי לא השכיבה באונס אלא
מ"מ הנתינה היא העבודה בעצמה ולא רק מסייע, שהיא שכבה עצמה במטה והוא בא עליה והיא היתה
דהרי אהכי חייב כרת במזיד ,וזהו האיסור בעצמו קרקע עול )סנהדרי עד ,ב( והטע כיו שא ירצה
ולא לפני עור ,והרי קמ א יקחוהו בעצמ לא יכול לכופה ולהשכיבה ע"כ ולדבק בה ,ואי חילוק
יעברוהו באש כי כ קפידת עבודת שהאב יתנהו בי ביאה לביאה לעול נדבק בה ובא עליה ,ע"כ נהי
לה ,וזהו עצמו העבודה וחייב עליו כרת במזיד .ואי שאסור לה לעשות מעשה להביא הערוה על עצמה,
הצרי למסור נפשו ולא מסר מקרי רצו ,האי נמי מ"מ לשכוב ולהפקיר עצמה מפני אונס מיתה מותרת,
רצו הוא וחייב ואע"ג דבע"כ יהיב והא קיי"ל כיו דביכולת הגוי לעשות כ .וכ קיי"ל בכל מ"ע
תלוהו ויהיב לה הוה נתינה] ,כברור[ לכל מעיי קצת אינו צרי לפזר ממונו משו שבלא"ה יכול למנוע
בב"ב מ"ח ע"א ורמב" וטוש"ע ש זהו שבי מכר ממנו .וכל זה בג"ע ,אבל בע"ז אע"פ שהגוי יכול
למתנה ,דבמכר ולא מסר מודעה הוה מכר טפי אבל לכפו קומתו ע"כ ,מ"מ אסור להשתחות מעצמו
לא במתנה ,ואי מסר מודעה אז מתנה קיל דלא בעי מפני אימת מיתה ,ולסמ"ג נהרג עליו ,אע"פ שהגוי
להכיר באונסי משא"כ מכר ,ואי להארי יותר יכול לכופו ,מ"מ אינו דומה עבודת כפיפת קומתו על
ולבלות זמ ולטפל בדברי הללו ,וחכ ישמע ויוס כרחו כדר ע לפני ע"ז ,למשתחוה בעצמו דמחזי
לקח .ואפ"ה במתנה באונס מיתה כי הכא לכמה כעובד ממש אע"ג דלבו לשמי ,ואינו דומה לבעילה
פוסקי הוה מתנה דאגב אונס מיתה גמר ומקנה, דאי חלוק בי הבעילות אי משכיבה ע"כ או שהיא
עיי' בי"ד )סי' רלב סט"ו( ,וא"נ אשכח מא דאמר במי שוכבת עצמה ומוב .מ"מ אפשר ברייתא דת"כ מיירי
שהתנה ע"מ שאת ל מאתי זוז תהיה מקודשת בכופ קומותו ,ול"ק אברייתא אבל אהרמב" קשיא
וכפאוהו לית אינה מקודשת דעכ"פ הוא לא קיי
תנאי מרצונו ,אבל אי היה התנאי א את ל אפי' ליה להרמ" לפי הבנתו דס"ל כסמ"ג.
בע"כ תהיה מקודשת בודאי אי כפאוהו לית
מקודשת והכא הקב"ה הקפיד שאפילו בע"כ לא ית ‡ Ì Óהרמב" מוצל מהשגה זו ,דס"ל כשיטת תוס'
וחייב מיתה ע"ז להרמ" אי נאמר דלא הוה נתינה
והכומרי מתפייסי בנתינה זו והיה קרב לע"ז דלא תחללו הוא רק התראת לאו ואי ממיתי
על התראת לאו מה שא"כ פעור )לבדו( ]לבזוי'[ הוה
דידהו ,אי נשתבש בשבושי הללו. התראת מיתה אי לו לומר שלא האמי להמתרי בו
כיו שקבל התראה ע"כ חייב .אע"ג דרמב" לא
„ÂÚÂדלא הוה מתנה דלא קנה ,אבל הכא מוסרי הביאו אלא לעני שוגג וחטאת ,מ"מ א התרו בו
חייב מיתה .ובדברינו אלו בעז"ה נסתלק השגת
לכומרי שיחזירוהו לו אחר העבודה באש, לח"מ מכ"מ והשגת כ"מ מרמ" והשגת רמ"כ
ומסירה בע"כ ]הוה[ מסירה.
מרמב" וא"ש על מקומו יבא בשלו בעזה"י.
][ÌÈ‚‰ ÔÈ· Ìȯ„‰ ÌȄ‰È
][‡È‰ Ê"Ú ÍÏÂÓ
ÔÈ ÚÏÂמה שמסבבי באר הודו בע"ז שלה ,וכל
‰ ‰Âאמת נכו הדבר דמכא מוכח דס"ל לרמב"
הדרי באותו המבוי צריכי להדליק נרות
ויהודי הדרי ש א אינ מדליקי ה בסכנה ולרמ" דמול ע"ז היא מדפירש ]רש"י[
בסנהדרי ס"ד סו ע"א אי מול לאו ע"ז אינו אלא
