Page 279 - 2
P. 279
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ¯„Ó
מיירי רב אשי כל מנתכוו להזיק ,ויחיד הוא פתחו להכעיס שמא זמ רב קוד ביאת השר פתחו
הרמב" נגד כל הני רבוותא וכ פסק רמ"א סס"י בעל המרת לזיי וליהנות מחליפי ותולה עתה
קכ"ד וכל האחרוני . בהשר ואמר שעשה כ להכעיס.
‡ ‚"Úדלכאורה משמע דהרב"י חייש להא ˙Ó‡‰דמלשו השאלה שכ' א להביא לביתו לא
דהרמב" ומשו"ה השמיטו מהש"ע ולא היה יכול עד שיטול השררה המעשר,
הביא דעת האור זרוע הנ"ל דנכרי שנגע להכעיס משמע זולת זה היה יכול להביאו לביתו א"כ אפי'
שריא אפי' בשתיה .אברא כד מעיינינ שפיר חזינ א עדיי חייב לגוי על היי מ"מ ה"ל יינו של
דלאו מילתא היא ,דהרי רס"י קל"ב פסק בש"ע דשרי ישראל כיו שאינו מעכבו בעד המעות ,וה"ל יינו של
למשקל דמי מההוא אפי' לא כוו להזיק יע"ש ודלא ישראל ברשות נכרי ולא נקרא יינו של נכרי וזה קיל
כהרמב" .וע"כ ס"ל בפירוש דברי רב אשי דלא טפי .מ"מ בלי חות כלל נאסר בשתיה מיהת אפי'
כהרמב" ,וא"כ לא מוכח מהש"ס נגד דעת הגאוני בזה"ז .ודבר זה מבואר בש"ס ס"פ רבי ישמעאל )סא,
הנ"ל ,וא"כ כיו דלא מוכח מהש"ס נגד הא"ז ב( ויעיי פ' השוכר ס"ד ע"ב ויע"ש ס"ט ע"ב תוס'
והתוס' ומרדכי והג"א ולא נמצא בפי' מי שחולק, ד"ה יע"ש בסה"ד בש רשב" יע"ש בראשוני
ואחרוני ופסקא דמלתא בלשו רמ"א סי' קכ"ח
מה"ת יחלוק הרב"י על זה.
ס"ד.
‡ ‡Ïהא דהשמיטו מהש"ע צ"ל כ לפמ"ש הב"ח
] ‚[ÒÈÚÎ‰Ï ÔÈÈ· ‰ÚÈ
סי' קכ"ה סס"ה דטעמא דהני גאוני שהתירו
בנגע להכעיס משו כיו שכל כוונתו להכעיס וה"ל ‰ ‰מחמת החששה הראשונה מצד נגיעת השר ,א
כמו מדדו ביד דקיי"ל בזה"ז להתיר אפי' בשתי'
ע"ש וא"כ הרב"י אזיל לטעמיה דפסק מדדו ביד לא נחוש למלתא אחריתי ונניח שלא היה כא
אסור ,עיי בשו"ע סי' קכ"ד סי"ט .ורמ"א ש פוסק חשש זיו וחליפי כלל רק משו שנגע השר
להכעיס לישראל ,התירו מבואר .ושרשו פתוח עלי
להתיר במדדו ביד. דברי התוס' ע"ז נ"ח ע"ב ד"ה כתב וכו' .מבואר ש
בש כמה גאוני דגוי הנוגע ביינו של ישראל
Ê"‰Ê·Âבעושה להכעיס יש להתיר אפי' בשתיה להכעיס שרי .וכ הוא ש במרדכי )סי' תתמז( והג"א
)סימ י( .אע"ג דהרמב" ספי"ג ממאכלות אסורות
]ד[הלכה רווחת ומנהג קבוע להקל במדדו )הל' כח( מפרש הא דאמר רב אשי בע"ז נ"ט ע"ב
ביד בזה"ז .א"כ ה"ה בנידו דיד לא יאסור מטע נכרי שנס יינו של ישראל בכוונה שרי למישקל דמי
מההוא נכרי משו דקלייה ,מפרש הרמב" דבכוונה
נגיעת השר. דקאמר רב אשי ,היינו שמכוו להזיקו ,ומשו"ה שרי
למשקל דמי מההוא נכרי וכמבואר בכ"מ ש והרב"י
¯·Âמ די ,אפי' א באנו לחוש להרמב" דנוגע רס"י קל"ב‡ .א"כ מבואר דאע"ג דמכוו להזיקו לא
שרי אלא למשקל דמי מההוא נכרי ,אבל אסור הוא
להכעיס אוסר ,מ"מ יש להתיר הכא דהיינו אי בשארי הנאות ומכ"ש דאסור בשתי' אע"ג דעשה
לא חיישינ לשו חשש זיו להחלי רק משו ה להזיק ולהכעיס .ומוכח מהש"ס דלא כהגאוני
דהשר נגע באצבעו יש להמציא היתר .דהרי פשוט הנ"ל .מ"מ הא הרשב"א בתה"א )בית ה ש"ב( מפרש
אי ליכא למיחש להחלי להנאתו א"כ אפי' אי מצינו דלא כהרמב" דבכוונה דקאמר רב אשי היינו
החבית פתוח ,וגדולה מזה ,אפי' מצינו שהגוי תופס בכוונת ניסו ,ולעול שלא כיו להזיק ,אבל אי כיו
ברזא בידו מ"מ תלינ להקל שהי' באופ שאינו
אוסר ודבר זה הוא גמ' ערוכה במסכת ע"ז ע' ע"ב להזיק י"ל דאפי' בשתיה שרי·.
אימר מגבה דחביתא שקילתא ומ"ש הר" ש גבי
ההיא )מסוכיתא( ]רביתא[‚ ויעיי' מ"ש ש" סי' „ÂÚÂהרי הרי" והרא"ש לא גרסי כלל ה תיבת
קכ"ח סק"ח ע"ש ואע"ג דהכא איכא ריעותא טפי
שנשבר החות ,ואפשר דהוה ריעותא טפי ממ"ש בכוונה אלא נכרי שנס ליינו של ישראל ,ולא
הר" גבי )מסיכותא( ]מסוביתא[ .נ"ל דלאו מילתא
היא שהרי כתב בתה"ד )סי' רו( ומביאו ש"כ בי"ד סי'
קי"ח ס"ק כ"ד דבאיסור דרבנ אפי' נשבר החות
˙˘‚Θ ‰·Â
‡.Ì˘ „"¯ÂÈ (¯ ˉ Ê"ȯ‰Ï) ‰Ú„ ȯ„Á·Â (Óȯ‰ 'ÈÁ ˘"Ú ˙ÂÚË· ÒÙ„ ) Ì˘ ‡"Ù˘ ,Ì˘ „"¯ÂÈ ÌÈÈÁ ÌÈÓ ¯Â˜Ó ‰‡¯ .
·.· ,Ë Ê"Ú Ò"˙Á 'ÈÁ· Ú"Ú .'· ÔÈ„ ÂÏ˘  ȇ˘ ¯·„ ¯Ò‡ ‡"‡ ÔÈ„ ÌÚË Í¯· ‰‡¯ .
‚.Ì˘ 'Ó‚‰ È"ÙÚ Ï"ˆÎ .
