Page 276 - 2
P. 276
Ì˙Áתשובה קכא ‡Ó¯ ¯ÙÂÒ
‡ˆÓדע"א ק לאיסורא והא דלא מהימ בצויחה מחמת חולי השיעול ר"ל ,וכבר הייתי איזה פעמי
בסכנה חמורה וב"ה אשר עזרני עד כה ,ומ"מ עדיי
משו דה"ל ע"א בהכחשה ,ע"ז יפה כתב מלאכתי נעשית ע"י אחרי רצוני לומר מלאכת
דמ"מ אחרי יחושו לו דמאי חזית דסמכת אהאי התרביצא ,כי אסרוהו הרופאי לגמרי ,כי א אני
סמו אהאי ומטע שיבואר לפנינו אי"ה .אבל אומר בלחש לאחד מ התלמידי והוא מתרג
להס"ד דאפילו בשתיקה לא מהימ תו אי לחלק בי לאחרי בפני ה' ירח וישלח לי מרפא ארוכה ותעלה
בעליו לאחר ובי בעליו כהני לישראלי ויפה אמר בתו שח"י וכמא מצליני האידנא וכו' .ולהיות
נפשי חשקה להודיעו כזאת ע"כ מיד כראותי כתב ידו
אביי ותנא תונא והוא פשוט מאוד·. הטהור לא אחרתי מלהשיב מבלי עיו כלל בשג אי
דעתי צלולה לעיי ובטוח אני באהבתו עזה כי ישי
][Ô ·¯„ ˜ÙÒ 'ÈÙ‡ ȉ ‡Ï ‰˘ÁΉ· ‡"Ú
עינו עלי לטובה להזכירני בתפלתו כחק החיוב.
„"ÚÏ ‰Âבישוב קושית בעל תפארת שמואל ,א
][È"·‰ ÏÚ Ï‡ÂÓ˘ ˙¯‡Ù˙‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È
כי הספר איננו במחיצתי ,דהא צרי
להבי טעמו של בעל מ"כ ]= מצא כתוב[ מ"ט ȇӷÂדבדק ל במ"ש הרב ב"י בי"ד סי' קכ"ז
יחושו אחרי לדברי העד ,הא קיי"ל ע"א בהכחשה
לאו כלו הוא דה"ל ב' עדי המכחישי ונסתלקו בש מצא כתוב דע"א המעיד ע"ד איסור
דברי העדי ואוקמא מלתא אחזקת היתרא ,ואפי' בהכחשת בעה"ב ,נהי דמותר לבעה"ב המכחישו
ספיקא דרבנ לא הוה לדעת כמה פוסקי דדוקא מ"מ לכ"ע לא הותר כי ה יחושו לדברי העד ,ועל
בתרי ותרי הוה ספיקא דרבנ ולא בע"א ,יעיי זה זה הקשה בס' תפארת שמואל מהא דאמר אביי
ביבמות ל"א ע"א ובראשוני ש .וע"כ משו דס"ל בקידושי ס"ו )ע"א( שור נרבע והלה שותק נאמ ,
כיו דהבע"ד הוא מכחיש את העד לא הוה הכחשה ואי איתא אפי' הלה צווח מהימ העד דהא הכהני
ממש משו דנוגע בדבר ונהי דלעצמו מהימ ואי
אנו אחראי למחות בידו מלאכול אותו הדבר כיו יחושו לדברי העד.
שהוא אומר ברי לי ,אבל מ"מ אנ לא נסמו עליו
˙"ÎÓÂכתב דהא לא קשיא דמצי איירי שהבעלי
מפני שהוא נוגע בדבר.
כהני ומקריבי בעצמ דבכה"ג בצווח לא
‡ˆÓלפ"ז תינח בנתנס יינ וכה"ג והה"נ בשור מהימ העד משא"כ בשותק .אלא הא קשי' ליה מאי
מייתי ותנא תונא ושנרבע עפ"י ע"א דלמא מתני'
נרבע אחר שכבר הוקדש אז הוה בעלי
נוגעי בדבר ,משא"כ אביי מיירי בשור שהוא בבעלי ישראל עכ"ד‡.
חולי נרבע ואז אי היו הבעלי מכחישו היו מהימני
לכ"ע דהכא ליכא נגיעה דמאי אכפת להו לבעלי , ˙"ÎÓ·Âדבריו תמוהי דהא רצונו לומר כ ,דלמא
הא סת שוורי לאו לגבי מזבח קיימי דהכא קיי"ל
לעול ע"א אפי' בשתיקה לא מהימ
בב"ק צ"ח ע"א בתוס' ד"ה הצור וכו'. לבעלי ומתני' דשור שנרבע עפ"י ע"א מיירי
בבעלי ישראל דבכה"ג אפי' אי הי' בעליו צווחי
‚"Ú‡Âדלעני עדות ממש אינני מחליט סברה זו לא יקריבוהו הכהני .והוא פלא דאי נימא דע"א
אפי' בשתיקה בע"ד לא מהימ ע"כ היינו משו
דקי"ל דנגיעה אפי' על צד רחוקה ונפלאה דע"א אינו ק לאיסורא להוציא דבר מחזקת היתר
לא יעיד ,מ"מ הכא הא בלא"ה פליגי רוב הפוסקי ומה לי בעליו או אחר אדרבה יותר היה סברא לומר
וס"ל דלכ"ע שריא ולא שיי הכא נגיעה כלל .א"כ לאסרו לבעליו כיו ששתקו אפשר שחששו לדבריו
עכ"פ נאמר דלמ"כ נמי דוקא נגיעה ממש אבל ושוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא ממה שנאסרו לאחר
בבהמת חולי הבעלי מהימני )וא"כ( ]וא [ אח"כ שלא שתק דלכ"ע תבנה לדינא אי ע"א נאמ להוציא
ירצו להקדישו רשאי הכהני להקריב .כנ"ל פשוט דבר מחזקת היתר וע"כ לא כ' המ"כ שאחרי יחושו
לדברי העד אלא למאי דקי"ל ע"א בשתיקה מהימ
לפע"ד.
)וס"ל כהפוסקי דלאו משו' הודאה הוא(.
.Ï"·Ò˜˙ ‡˘˙ ÈÎ ˜"˘Ú „"Ó
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
˙˘‡Î˜ ‰·Â
‡.ˆ¯È˙ ˘"Ú ‡ ,ÁÙ ˙ÂÓ·È „„ ω‡ ¯ÙÒ· ˘ËÈÈ„ „"¯‰Ó Î"Π.
·.· ,„ ÔÈËÈ‚ Ò"˙Á 'ÈÁ·Â „È 'ÈÒ (‚" ¯˙) ˙ÂÈ‚ÂÒ 'ÈÁ ,ÔȯÂÒȇ· ÔÓ‡ ‡"Ú„ ‡È‚ÂÒ· ÂÙÂÒ· ÍÒ ÔÈÈ 'ω Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .
