Page 414 - 2
P. 414
Ì˙Áתשובה קסז ËÚ˘ ¯ÙÂÒ
ע חזקת היתר לבעלה כפי מה שאומר אני והא הרא"ש לא משמע ,מ"מ אפי' לפי הבנתו בהרא"ש
ליתא ,דהאי לאו מתורת חזקה אתאינ עלה ,אלא ה"ט משו דאז הוה חיישינ שמא ד ממש מעורב
חזקה דאתיא מכח רובא דרוב דמי שמ המקור בו אבל אי היו עינינו ש וידעי' שהד הזה יצא מ
יוצאי בהרגשה ויש לי להארי בזה הרבה אלא החתיכה אעפ"י שנגע בבשר החיצו שקורא לו נב"י
שלא אעמיס על אדמ"ו נ"י מה שאי צור למה בה"ח אפ"ה טהורה ,וע"כ האי בבשרה תתפרש
שאני צרי כעת ,כללא דמלתא דרובא הוא ורובא לפני מבית החיצו שלו וא על כרחנו נאמר ב'
עדי מחזקת טהרה שלה ואזדא ליה כל מ"ש בהא מיני בשר בהאי קרא ויהי' ה דרשא דבפני כחו
קאי אבית החיצו שמחו לפרוזדור ואיד דרשא
דר' חייא יע"ש. דבבשרה ולא בשפופרת יהי' קאי אבשר שלפני
מבית החיצו וא"כ הדרשה שלישית שתרגיש
]„[„ÂÓÈÁ Ì בבשרה ע"כ דומה לדרשא דלא בשפופרת דהרי כתי'
בבשרה ואמרינ דיתורא דה"א קאי אהנ תרתי
¯ÂÊÁלעניננו שלפע"ד אי שו ממשות בראיות שתרגיש ולא בשפופרת כמבואר מל' הש"ס דר"פ
הרואה כת הנ"ל וא"כ הנ תרתי בחדא מחתא
הגאו הנ"ל ולדעתי הראיות שכתבתי נכונות מחתינהו קרא .וידעתי כי משמע מדברי הגאו מהו'
המה שאי הרגשה אלא פתיחת פה"מ והוא שנזדעזע גבריאל שבתשובת שב יעקב )סי' לו( דתרתי שמעת
גופה כעי צר מי רגלי .Èולפלפולא בעלמא אומר מיני' היינו הרגשה ובפני כבחו נפקא כחדא יע"ש
כי הי' אפשר להמציא עוד קולא בא לא ארגשה ולא אארי בזה כי היא המצאה שכלית ולא אמתית.Á
פתיחת פה"מ ורק זיבת דבר לח ,לפי מה שידוע
ברפואה שרוב הזיבות האלו באו להנשי מחמדה „ÂÚכתב נב"י ראיה ממשנה דמשל משלו חכמי
ותאוה ,והא כתב הר" בחידושיו אהא דס"פ כל היד
)כ ,ב( אהא דר"א ארחי' ואמר האי ד חמוד דד י"ז ע"ב דקשה לו אי דארגשה אמאי ספיקו
חמוד טהור לגמרי והא דאמרי' תבעוה לינשא טמא הא ודאי הוא .כבר הרגיש בזה בתפארת ישראל
ונתפייסה צריכ' ז' נקיי היינו משו שמא נתערב בתחלת הספר וכתב מזה ראיה לשיטת הרמב"
בי' טפה ד נדה מחמת התעוררת החמוד .וצריכי )רפ"ט( וה"פ ,ספיקו טמא שחזקתו מ המקור
להבי א"כ מאי אהני לי' לר"א הא דמורח ודאי בהרגשה שחזקת ד מקור יוצא בהרגשה יעו"ש
דאכתי דלמא ד נדה מעורב בה .ולדחוק ולומר דהי'
יכול להבחי ג זה אי מתערב בו או לא ,משא"כ והוא פשוט למעיי .Ë
בתבעוה לינשא מיירי או דאי כא בקי בהרחה או
דאינה מביא' ד לפנינו כלל וחיישי' שמא נאבד "‰‡Ï·Âדבריו שבאותו עני בתשובה ההיא אי
ממנה טפה ד חמוד שבה מתערב ד נדה ,ואה"נ
אלו הביאתה לפנינו והי' בקי בהרחה הוה שריא. לה שחר דכתב ש ,דאי מקור מקומו
ואלו כ הי' מיושב ק' ט"ז )רס"י קצב( מתמר ורות טמא ומטמא טומאת ערב מיהת שוב אי לה חזקת
דאנהי הוה בקיאי טפי מינ בלי ספק ,אבל זה מבואר טהרה וממילא טמאה נדה נמי ,אע"ג דנגד חזקה
שיוצא בהרגשה מתנגד חזקת טהרה הכא כבר אבדה
הדוחק ואי לו קיו מכמה טעמי . חזקת טהרה שלה ,ודעתו דמשו"ה אסורה לבעלה.
והוא פלאי אי יהיבנא ליה כדבריו שהחזקות
¯ÂÂÁÓ‰Âדדוקא בחמוד גדול דתבעו' לינשא הוא מתנגדות זו לזו א"כ עדיי מה הועיל במה שאבדה
חזקת טהרתה ,מ"מ חזקת התירא לבעלה לא אבדה
דחיישינ לטפת ד נדה כי כ מורה ל' ועדיי במקומה עומדת ,ומה עני חזקת היתר לבעלה
הר" ז"ל דמחמת החמוד מתעורר ג ד נדה לצאת לטומאת טהרות .והכי כ' תוס' להדיא בב"ק י"א ע"א
משא"כ בחמוד דעלמא לית כא אלא ד חמוד
ושרי' .א"כ יש לנו עוד קולא בהרגשת זיבת דבר לח ד"ה דאי וכו' דהני תרי מילי לא אגידי בהדדי.
בלי פתיחת פה"מ ,דנימא כיו דתחלתו ע"י חמוד
‡ Íראשית דבריו אי לה יסוד במח"כ כי הוא
בא ג הד הוא ד חמוד.
חשב דחזקת דמי שיצאו בהרגשה הוא חזקה
בעלמא ונמצא שזהו מתנגד ע חזקת טהרה שלה או
.ÌÈ Â˘ ÌÈ„ÂÓÏ '‚ ȉ„ ÚÓ˘Ó · ,·Î ˘"‡¯‰ 'ÒÂ˙·Â .‰¯˘·ÓÓ Ô ÈÙÏÈ ÏΉ„ · ,Ê ‰„ Ô"¯‰ 'ÈÁ '¯ .Á
.· ,ÊÈ ‰„ Ï 'ÈÁ·  ȷ¯ Î"Π.Ë
.‰Ú˜ 'ÈÒ ‡Ú˜ 'ÈÒ ÔωÏ ,‚ ˜ ,‰Ó˜ ,„Ó˜ ,‚Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"Π.È
