Page 200 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˜‪˙Âχ˘ „Ï‬‬

‫סקי"ז ע"ש‪ .‬אבל לעול לכ"ע שחיטה מצוה‬ ‫לר"ת דס"ל לאו מצוה אלא כשצרי לטבול‬
‫ממש היא ולא רק הכשר מצוה וה"נ טבילה‪.‬‬ ‫יטבול‪ Á‬והוה כשחיטה שהוא הכשר אוכל‪ ,‬מ"מ‬
‫ואפילו טבילת ימי טוהר שנהגו לטבול רק ממנהג‬ ‫בשחיטה גופי' נ"ל עיקור כמ"ש )הפרישה(‬
‫ואפ"ה מברכי וציונו‪ ‡È‬וכמ"ש תוס' ]סוכה[ מ"ד‬ ‫]הדרישה[ בי"ד סי' א' )סק"ז( דשחיטה לאו‬
‫כברכת הנהני היא אלא ברכת המצוה ממש‪,‬‬
‫ע"ב ד"ה כא וכו'‪ ,‬ועיי רא"ש סו יומא‬ ‫ומשו"ה אל שוחט ואחר מבר ומוציאו‪ ,‬אעפ"י‬
‫שמברכי על הדלקת נר יוה"כ ולא על טבילת‬ ‫שהאחר אינו שוחט עתה‪ .‬ואע"ג דבברכת הנהני‬
‫עיה"כ וצ"ע ש ‪ .·È‬ומכ"ש תינוקת שלא הגיע‬ ‫א אינו אוכל אינו יכול להוציא אחר י"ח‪ ,‬מ"מ‬
‫זמנה לראות וטובלת לד חימוד דפשיטא דלפי‬ ‫שחיטה לאו ברכת הנהני אלא מצוה גמורה היא‪.‬‬
‫ולפענ"ד מ"ש בהג"א פ"ק דחולי )סי' ג( שלא‬
‫הנ"ל מצוה ממש הוה כמו שחיטה‪ ,‬ולהרמ"א‬ ‫יבר אחר אינו משו דמחשב לי' כברכת הנהני ‪,‬‬
‫]יור"ד[ סי' כ"ח ]ס"ב[ הוה מברכי שהחיינו על‬ ‫דז"א‪ ,‬אלא משו דכל עצמו שהאד מוציא‬
‫השחיטה אי לאו דאית בי' הריגת בעל חי א כבר‬ ‫חבירו בעשיית מצוה דכל ישראל ערבי ‪ ,‬מ"מ‬
‫הוא מטע שלוחו כמותו דילפינ מושחטו אותו‬
‫צוחו עליו האחרוני ‪.‬‬ ‫כל קהל עדת ישראל )קידושי מא‪ ,‬ב( וקיי"ל )נזיר‬
‫יב‪ ,‬ב( כל מאי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי‬
‫‪ ÔÚÈÂ‬בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות‬ ‫משוי‪ .‬והאי אל דאיהו לא מצי לבר לא משוי‬

‫סברות עצמ שאי לה על מה שיסמוכו‬ ‫שליח‪.Ë‬‬
‫בש"ס וכבר כתבנו כל שא"א לומר בטלה דעתו‬
‫והוא נהנה מצוה לבר ‪ ,‬נ"ל הכרעת ס' פרי תואר‬ ‫‪ ÌÚËÂ‬החולקי נ"ל דס"ל דלצאת בברכת‬
‫סי' כ"ח )סק"ד( שכל מי שמתחנ תחלה לחיוב‬
‫ותפלת חבירו איננו מטע שלוחו‬
‫מצוה יבר ‪ ,‬לא כמ"ש רוקח שעל כל מצוה מבר‬ ‫כמותו דא"כ יתפלל ראוב בעד שמעו אפילו‬
‫בחינוכה אלא הנכנס לחיוב מצות‪ ,‬וע"כ יבר כל‬ ‫אינו שומעו ואינו בפניו‪ ,‬אע"כ כל מה שמוציא‬
‫בר מצוה בתחלת הנחת תפילי ‪ ‚È‬על כל מצות‬ ‫חברו בתפלה איננו מטע שליחות וכמ"ש תוס'‬
‫שעתיד לעשות כל ימיו‪ ,‬אע"ג שאות שקבוע לה‬ ‫רי"ד פ"ב דקידושי דמצוה שעל גופו לא שיי‬
‫שלוחו כמותו ואי אד יכול להניח תפילי על‬
‫זמ יבר )כל בהגעת( ]על כל אחד בהגעת זמנו‬ ‫זרועו של עצמו בעד זרוע של חבירו ע"ש‪ .‬וה"נ‬
‫וכההיא דאמרינ במנחות )עה‪ ,‬ב( היה עומד‬ ‫אי שפתותיו נעות בתפלה וברכה כאילו שפתי‬
‫ומקריב מנחות[‪ „È‬מבר שהחיינו‪ .‬ופירשו רש"י‬ ‫חברו נעות וממללות‪ ,‬אלא הטע משו דשומע‬
‫בכה המתחנ לעבודה דאעפ"י שלא הניחו‬ ‫כעונה והו"ל כאילו הוא עצמו עונה בשומע קול‬
‫תפלה ושופר וכדומה‪ .È‬וכיו שכ אפילו אל‬
‫לעבוד עבודה עד שיהיה ב עשרי )חולי כד‪ ,‬ב(‬ ‫השומע נמי יצא ידי חובתו בברכות חבירו ומצי‬
‫ואז כבר נכנס למצוה משנת י"ג‪ ,‬מ"מ מתחנ אז‬ ‫שחיט‪ ,‬כנלע"ד דבהא פליגי ולא כט"ז י"ד סי' א'‬
‫למצות כהונה ומבר על כל מה שעתיד לעבוד‬

‫עבודה כל ימיו‪.‬‬

‫‪ Ê"ÈÙÏÂ‬י"ל דמנהג נשי בעירו שמברכי‬

‫שהחיינו על טבילה ראשונה הורה גברא‬
‫לה אחינו כל מצות שהנשי רגילות בה ‪ ,‬וה‬

‫‪˙‡ ·Ò 'ÈÒ ·"Á ˜ÁˆÈ ÔÈÚ ˙"¢ 'ÈÚ .‰ÏÈ·Ë· "ÏÏ ˙ÂÂˆÓ ¯ÓÈÓÏ ˘"Ï ˙"¯ ÈÙÏ˘ Ú"ˆÂ .Ì˘ ˆ"Ó‰ÙÒ· Ì"·Ó¯‰ ¯·ÂÒ Ì‚ ÍÎ .Á‬‬
‫‪.Á ˙‡ Á‬‬

‫‪'¯ ˙ÂÁÈÏ˘ ÈÚ· ‡Ï ‰ ÂÚÎ ÚÓ¢ .¯·„· ·ÈÂÁÓ˘ ÈÓÓ ‰ÚÈÓ˘· È‚Ò„ ,˙ÂÁÈÏ˘ ‰Îȯˆ ‰Î¯·‰ Ôȇ˘ ÔÎ˙È .‡¯ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Ë‬‬
‫·‪¯· ‡Â‰ Ìχ„ ۇ .ȯΠÈ"Ú ÌÈÏÎ ˙ÏÈ·Ë ÔÈ ÚÏ ‰ ¯ 'ÈÒ ‚"Á ‡"·˘¯ ˙"¢ 'ÈÚ .ÔÏ‰Ï ‰ ÁÎ 'ÈÒ ·"Á ˙ÏÏÂÎ ‰ÁÈ˙Ù· ‚"Ó¯Ù‬‬
‫‪.‡"Ú¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â ."„È·Ú ÈˆÓ ‡Ï" ·È˘Á„ Ò"˙Á‰Ï Ï"Ò ,ͯ·Ï È"‡ ˙‡Ȉӷ˘ ÔÂÈÎ Ó"Ó ,Ò ‡ ‡Â‰˘ ‡Ï‡ ‡·ÂÈÁ‬‬
‫‪Ú˘Â‰È Ï‰‡Â ‡ 'ÈÒ ¯ÂÓ‰ ¯‰ ˙"¢ 'ÈÚ .Ë‚‰ ˙·È˙ÎÏ ÁÈÏ˘ ¯ÙÂÒ‰ ˙‡ ˙ ÓÏ È"‡ Ë‚ ·Â˙ÎÏ È"‡˘ Ì„‚„ Ú"ˆ Ò"˙Á‰ ȯ·„Â‬‬
‫‡‪˙È˘‡¯ ‰Ó 'ÈÒ Ú"‰‡ Ï"˜Á 'ÈÚ .¯·„‰ ¯„‚ ·ÈËȉ ¯‡È·˘ ˘"Ú ‚"Ù ÔÈ˘Â¯‚ 'ω ‡" ÁÓ‰ Ì‰Ï Ì„˜Â ,ÍÎ ÏÚ Â„ÓÚ˘ ËÓ 'ÈÒ Á"Â‬‬

‫·‪.Á 'ÈÒ ·"Á ÌȯÂÎ‬‬
‫‪'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯Â ˙ÂÁÈÏ˘ ÌÚËÓ ‡Â‰ Î"Ú ,ÏÏÎ ÌÈÚÓ¢ Ì È‡˘ ˙„˘·˘ ÌÚ ‡ÈˆÂÓ˘ ‰Ó„ Ì˘ ‚"Ó¯Ù· ÔÈÂÚÈ .È‬‬

‫‪.‡"΢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ÔωÏ (‡) ÂË‬‬
‫‪.‡ˆ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‡È‬‬

‫‪.Ì˘ „"¯ÂÈ·Â ‰"Ò 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .·È‬‬
‫‪.ÔÓʉ È ÙÏ ˘„ÂÁ ‚‰ ‰˙Ú ,ÔÓʉ È ÙÏ ÌÈ˘„Á '‚ ‡ '· ÔÈÏÈÙ˙· Í ÁÏ ‡Â‰ ‚‰ Ó‰„ Â"˜Ò Ê"Ï 'ÈÒ ‡"‚Ó ‰‡¯ .‚È‬‬

‫‪.ÔÈ Ú‰ ÈÙÏ Ï"ˆÎ„ ‰‡¯ .„È‬‬