Page 196 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪Ï‬‬

‫בעניני אחרי ‪ .‬וזה יש ללמוד כיו דכל ברכת‬ ‫ה לדי ה לטעות ומכ"ש ע"ד פשרה‪ ,‬הרי קיי‬
‫המצוות אנו למידי מהיקשא דתורה ומצוה מה‬ ‫מ"ע של די ושלו בעול ועל זה אינו יכול‬
‫תורה מבר פ"א ביו על כל עניני ועסקי‬
‫שיעסוק בה היו ואפילו מפסיק למלאכתו‬ ‫לבר כי אולי לא יתרצו בטעיותיו‪.‬‬
‫ועסקיו חוזר הוא לתורתו על סמ ברכה ראשונה‪,‬‬
‫ה"נ אותו היו שישבו על מנת לעסוק היו‬ ‫‪ ÌÚËÓÂ‬זה נ"ל שאי מברכי על מינוי הדייני‬
‫בצרכי רבי ביר פ"א על כל המצות שיבואו‬
‫לפניו‪ ,‬ועל זה מייתי ראי' מת"ת‪ ,‬אעפ"י שקצר‬ ‫שהוא מ"ע שופטי ושוטרי וגו' ונוהג‬
‫קצת בלשו הירושלמי‪ ,‬מ"מ הבקי בדר ש"ס‬ ‫בכל מקו ובכל זמ ועיי רמב" ריש פ'‬
‫ירושלמי יבי כי נמצא כ כמה פעמי ‪ .‬וזה נ"ל‬ ‫שופטי ‪ ,‬אע"ג שאפשר שלא יבוא לפניה די‬
‫יותר מפירושו של מהרא"פ ז"ל‪ .‬מיהו אנ קיי"ל‬ ‫לעול מ"מ חיוב להיות שופטי ממוני ‪ ,‬וכמו‬
‫כר' יהודה ש בסוכה מ"ו ע"א שצרי לבר על‬ ‫שמברכי על בדיקת חמ אפילו לא ימצא‪ ,‬כי‬
‫מחויב שיבדוק עכ"פ ימצא או לא ימצא‪ .‬וה"נ‬
‫כל מצוה בפ"ע„*‪.‬‬
‫מתחייב להעמיד שופטי ומ"מ אי מברכי ‚‪.‬‬
‫˙‪ Â‬כתב פר"מ אמ"ש רשב"א בתשו' הנ"ל כל‬
‫‪ ÌÚˉÂ‬נ"ל‪ ,‬האד יראה לעיני ואולי‬
‫מצוה שאינה נגמרת מבלי סיוע אד אחר‬
‫אינו מבר ומשו"ה אי מברכי על הצדקה‬ ‫השופטי שאנו ממני אינ עפ"י די‬
‫וכיוצא דאילו אמר המקבל לא בעינא לקבולי‬ ‫תורה וחפ ה'‪ ,‬אולי איכא דעדיפי מינייהו‪.‬‬
‫ליכא מצוה ע"ש‪ .‬ומייתי ראיה מהא דפרק‬ ‫ומשו"ה נ"ל אי מברכי על כתיבת ס"ת אע"ג‬
‫)נערה( ]אלו נערות )מ‪ ,‬א([ דאי עשה ולו תהיה‬ ‫דהכתיבה הוא גמר מצוה משו דלא בקיאי‬
‫לאשה דוחה לא תעשה משו דאי אמרה לא‬ ‫בחסירות ויתרות ואפילו חכמי התלמוד לא היו‬
‫בעינא ליכא מצוה ע"ש‪ .‬והוקשה לפר"מ מברכת‬ ‫בקיאי ע"כ אי לבר כי ס"ת שחסר בו אות‬
‫אירוסי דאי אמרה לא בעינא להתקדש לו ליכא‬ ‫אחת אינו יי"ח בו כמש"א חז"ל פ' הקומ )ל‪ ,‬א(‬
‫מ"ע דהיא לא מיפקדא אפריה ורביה ואפ"ה‬ ‫אפשר ס"ת חסר אות א' ומשה אמר לקוח ספר‬
‫מברכינ ‪ .‬במ"כ לא דק בקו' זו‪ ,‬דכוונת רשב"א‬ ‫התורה הזה ע"ש‪ .‬ש"מ לא נקרא ס"ת אפילו חסר‬
‫כל מצוה שהיא לטובת חבירו וא ירצה חבירו‬
‫שלא לקבל כא טובה אי כא מצוה‪ ,‬משא"כ‬ ‫אות אחת„‪.‬‬
‫פריה ורביה שאינו לטובת האשה‪ ,‬אלא חוב‬
‫שהטיל עליו הקב"ה להמציא לו אשה שתינשא‬ ‫‚‪ Ì‬פי' הירושלמי לא נ"ל כפי' מהרא"פ ז"ל‪ ,‬דאי‬
‫לו‪ ,‬וא לא ימצא הרי הוא חישב לעשות מצוה‬
‫ונאנס ולא עשה‪ ,‬ובכל מ"ע א יאנס ויעכבוהו‬ ‫כדבריו שבר על שבתו כסאות למשפט‪ ,‬א"כ‬
‫גוי או לסטי או לא ימצא אתרוג ותפילי וכ‬ ‫מה צור להביא ראיה שמברכי על המצות וילי‬
‫כיוצא בזה אי זה בכלל דברי רשב"א‪ ,‬וזה‬ ‫לי' מתורה‪ ,‬וכי עד כא לא שמעינ שמברכי על‬
‫מבואר במתק לשונו של רמב" פי"א מברכות‬ ‫התפילי וציצית ומצה ומרור וסוכה ולולב‪,‬‬
‫סו הלכה ב' וכל מצוה שבי אד למקו בי‬ ‫ומשנה שלמה שנינו )פסחי קכא‪ ,‬א( בר על‬
‫שהוא של חובה וכו' ע"ש‪ .‬בדברי קצרי הללו‬ ‫הפסח פטר של זבח‪ .‬אבל הנלע"ד שנכנס‬
‫נכללו כל דברי רשב"א דמצוה שבי אד‬ ‫לחנוותא היינו יו מושב סנהדרי לעיי במילי‬
‫לחבירו אי מברכי דאי אמר חבירו לא בעינא‬ ‫דמתא ולתק כל צרכי עירו כעי ששנינו ריש‬
‫אי כא מצוה‪ ,‬משא"כ בי אד למקו אפילו‬ ‫מ"ק וריש שקלי ובירושלמי דשקלי אלו ה‬
‫צרי לזה חבירו‪ ,‬מ"מ אפילו אמר לא בעינא לא‬ ‫)צריכי ( ]צרכי רבי [ ע"ש‪ .‬והרבה כיוצא בה‬
‫נאמר שאי כא מצוה אלא שנאנס ולא מצא‬ ‫דשייכי בזה"ז ובזמ האמוראי ‪ ,‬וס"ל לר' חגי‬
‫מקו לקיי מצוה‪ .‬וכ פ"ו מצוה שבי אד‬ ‫ור' ירמי' כת"ק דסוכה מ"ו ע"א כשיש לפניו‬
‫מצות הרבה מבר על המצות‪ ,‬אלא הת מיירי‬
‫שהמצות כבר לפניו והא דהירושלמי לא היו‬
‫המצות לפניו אלא מיד בבקר השכ כשנכנס‬
‫לחנוותא להיות מוכ לכל המצות שיבואו לפניו‬
‫היו ‪ ,‬הקדי ר' חגי ובר אק"ב וצונו על המצות‬
‫אע"ג שיבואו פסקו פסקי ויש ביניה הפסק‬

‫‚‪.ͯ·È ¯˘‡ ‡Â‰ ÈÓ Ú"ˆ :Á"·Á È˘Ϸ .‬‬
‫„‪.‰ 'ÈÒ Ò"˙Á ˙"¢ ı·Â˜·Â ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ ÛÂÒ·˘ Ò"˙Á‰ ˙·Â˘˙ 'ÈÚ .˙¯ډ· ˘"Ú .· 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"Π.‬‬

‫„*‪.ÌȯÁ‡ ÌÈ Ù‡· ÈÓÏ˘Â¯È‰ ¢¯ÈÙ˘ ,Ì˘ ˙Âί· ÈÓÏ˘Â¯ÈÏ ÌÈ„¯Á 'ÈÙ Ó" Ù '¯ .‬‬