Page 207 - HATAM-1

‫‪‡Ó˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה נט‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫במוב ורצונו שישכיר לו החנות ע החיריות‬ ‫שימכרו מע"ש להגוי הממונה שלו כ וכ מדות‪,‬‬
‫והחכירה של יו השבת וכמ"ש מג"א סי' רמ"ד‬ ‫נמצא הגוי הוא מוכר את שלו ומה שמשייר‬
‫יחזור הישראל ויקנה מהגוי אחר שבת ובזה אינו‬
‫סו סקי"ח‪.‬‬ ‫צרי להיות יושב ומשמר וג ניצול מכמה‬

‫‪ Ù"ÎÚÂ‬לישב הישראל בשבת ש בחנות‪ ,‬הרוצה‬ ‫פקפוקי בהיתרא הנ"ל‚‪.‬‬

‫לסמו יתיר לעצמו ואמנ דעתי אינה‬ ‫‪ ȯ·„Â‬נב"י הנ"ל ]בסו התשובה ש ד"ה זה‬
‫נוחה בזה‪ ,‬והכלל צדיקי ילכו בדרכי ה'‬
‫הישרי ‪ ,‬והשומר שבת ומענגו כהלכתו יזכה‬ ‫הנראה[ תמוהי שכ' שיהי' משכירי‬
‫לנחלה בלי מצרי ‪ ,‬וה' קר עמו ותורתו ירי ‪.‬‬ ‫החנות להגוי בכל שבת כדי שא מכניס סחורה‬
‫לשלו הוא מכניס‪ .‬ואי לו מוב מה עני זה לכא‬
‫‪.Ï"Ù˜ ‰Î Á 'Á '· ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù „"Ή‬‬ ‫וכי משו הכנסה לבית אסרינ ‪ ,‬ועכנ"ל שקיצר‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪Ë ‰·Â‬‬

‫]˘‪[˙·˘· ¯Î˘ ÏÂ˘È· ˙È· ˙¯ÈÎ‬‬

‫כל הפוסקי דבמרח לא שיי שיקח מגו‬ ‫˘‪·¯Â Ș Â˙ ˘Ó ·¯ÂÁ ȘÂÁ· ˜ÒÂÚÏ ·¯ ÌÂÏ‬‬
‫הפירות ומשו"ה לא מהני אריסות‪ ,‬וק' אמאי לא‬ ‫‪.È" ‡ÓÈÏ '‰Ó ·¯‰ ı¯Á‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ‰"‰‬‬
‫ישכירנו ויתנה עמו שיהי' לו ולבני ביתו רשות‬
‫לרחו במרח בחנ ‪ ,‬אע"כ כיו שאי דר‬ ‫‪ ÌÚÂ‬מכתבו כלו מחמדי הגיעני על נכו ‪ ,‬ש‬
‫שיטריח אד להסיק מרח בשביל הנאה מועטת‬
‫חש זרוע בכחא דהיתרא לחפש זכות‬
‫כזו אינה אלא הערמה ואסור‪.‬‬ ‫בחפש מחופש להנגיד נ"י ששכר מהשר בית‬
‫בשול שכר )ברייאהויז( ופועל נכרי מושכר לו‬
‫‪ Â˙Â‬נ"ל דאפילו אי נימא בדבר מועט שיהנה‬ ‫לשנה כי כ דר כל עושי שכר‪ ,‬וטרח למצוא‬
‫קולא לבשל ג ביו שבת קודש להצילו מהפסד‬
‫מגו הפירות מהני היינו א נאמר א'‬ ‫גדול מאוד לפי דבריו א תושבת המלאכה‬
‫ממאה שיוציא השדה יהא שלו או מה שירוויח‬ ‫בשבת‪ ,‬וכה דבר מעלתו בא יקצוב לפועל שיקח‬
‫בשכר יקח א' ממאה שכר נמצא כל עבודתו הכל‬ ‫לו מכל בישול יורה שכר חבית א' לעצמו באופ‬
‫להנאתו‪ ,‬אבל כא כשנאמר שיטול חבית א'‬ ‫שיהנה הפועל מגו המלאכה יהיה דומה לאריסא‬
‫נמצא כל שמרבה יותר בשביל ישראל הוא עושה‪,‬‬ ‫ויהיה מותר מדינא ורק משו מראית עי דכיו‬
‫ואפילו משו שמא ירבה בשבילו אסרינ מכ"ש‬ ‫דלא עביד לאריסותא יאמרו שכירו הוא‪ ,‬לזה כ'‬
‫כשמרבה תוס' מרובה על העיקור שאסור‪ ,‬וג‬ ‫מעלתו כיו שהבית ההוא עומד בכפר שכולו‬
‫בזה י"ל הא דמרח הנ"ל‪ .‬ג מ"ש דכיו דליכא‬ ‫נכרי ואי דר ש אלא יהודי א' או שני וה‬
‫אלא אות היהודי השייכי לזה תו ליכא‬ ‫ידעו בהאריסות ולא שכיחי כלל אורחי ישראל‬
‫חשדא‪ ,‬הרמ"א לא כ' כ בסי' רמ"ד ומג"א סק"ז‬ ‫דמקלעי הת בשבת כידוע א"כ תו ליכא משו‬

‫ע"ש‪.‬‬ ‫מראית עי ‪ ,‬אלו דבריו‪.‬‬

‫‪ ¯˙ÂÈÂ‬היה נראה שא יקצו שכרו מכל מאה‬ ‫‡‪ ¯ÓÂ‬אני ההיתר שיקח הפועל מכל יורה חבית‬

‫בישולי במש שנה או חצי שנה או‬ ‫א' לא נ"ל כלל מתרי טעמי‪ ,‬חדא‬
‫שנתי לא יקפיד עמו בכ כלל ואז אדעתי'‬ ‫דאריסות דשדה נוטל שליש ורביע כדר האריסי‬
‫דנפשי' עביד ולא ישכור אותו כלל על שו זמ ‪.‬‬ ‫שמטריחי בשביל זה בשדה כזו אבל לטרוח‬
‫לבשל יורה בשביל שכר חבית א' שכר אינו אלא‬
‫‪ ‰ÊÂ‬נ"ל פ' הטור סי' רמ"ג לפיכ עושה‬ ‫הערמה בעלמא א לא יתנו לו שיעור כל שכרו‬
‫משכר וזה לא יעשה הפועל‪ ,‬ולראיה לזה מדכ'‬
‫בקבלנות שהב"י הגיה עפ"י מהרי"א‬
‫בהבלעה והב"ח מקיי הגירסא בקבלנות‪ ,‬ומג"א‬
‫)סק"ב( צווח עליו כי כרוכיא שהוא שלא כדת‬

‫‚‪.‰Ê·  ȷ¯Ï ÂÓ„˜˘ · 'ÈÒ Á"‡ Ú"¢ ÛÂÒ· Ê"¯‚‰ ˙·Â˘˙ '¯ .‬‬