Page 317 - HATAM-1
P. 317
‡ ¯ ¯ÙÂÒ תשובה קה Ì˙Á
שלא העריקו לאגמא .בשלמא כשיכול למוסרו ב"ד הו"ל היזק ניכר .בשלמא אי לא המית בפני
לבעלי וה יעשו בשלה כמצותו ה"ל פשיעה ב"ד ולא תפסוהו מיד והיה זמ להעריקו לאגמא,
דה"ל להחזירו לבעליו .אבל אי אי הבעלי אז אי החיוב על הנגיחה הראשונה ,דזה הוה
בעיר לא הוה פשיעה במה שלא הניחו למיערק אינו ניכר ,ומה שנפל אח"כ ליד ב"ד מילתא
לאגמא .וכ י"ל מ"ש ראב"ד שאינו רשאי אחריתי היא .אבל כשנגח ומיד תפסוהו ב"ד,
לשחוט מה שאינו שלו ,פי' אפילו נימא בשחיטה אפילו הוה אנוס על התפיסה ,מ"מ מיחייב על
מיקיי ובערת הרע ,מ"מ אינו רשאי לשוחטו כי פשיעת הנגיחה .דהשתא הו"ל היזק ניכר מה
הבעלי ישחטוהו כמו דאמרינ שורי הרגת בשור שנפל ליד ב"ד עי"ז .ופשוט מאוד דמשו הכי
העומד להריגה בב"ק צ"א ע"ב הנ"ל .ולעול לא הוה מצי רבא בב"ק ע"א ע"ב לאוקמי ר"מ
כהלכתא כרבנ דר' יעקב ובשפשע בנגיחה ונאנס
דינו של מג"א אמת נכו לפע"ד. בתפיסת ב"ד ,וכ הקשה מעלתו .ולק"מ כנ"ל
דכיו דע"כ מיירי דפשע בנגיחה ,דאל"כ לא
ÔÈÈÚÂבש" ח"מ ססי' רצ"ד סק"ח דמסיי וז"ל, מיחייב שומר להחזיר לבעלי כלל ,וממילא חייב
על התפסת ב"ד אפילו באונס משו דהוה היזק
שצרי לשל כיו שאינו מפסיד כלו אלא
שטורח להוציא מידו .ועיי לשו רש"י ב"ק ק"ח ניכר וכנ"ל.
ע"ב ד"ה עושה עמו די ,ישל דמצוה עליו
לחזור אחר אבידה עכ"ל .ונראה אפילו לפי מה ‰ ‰Âבי לרש"י ובי להתוס' משמע ]שא [ אי
שהעלה הש" הנ"ל דא טרח ולא פעל שלא
היה יכול להוציא מיד הגנב ,צריכי הבעלי הבעלי בעיר ולא הוה מצי לאהדורי
להחזיר לו מה ששיל לה .ועוד להרמב" לבעלי וה יעריקוהו לאגמא ,אי עליו חיוב
דפליג על רש"י כמ"ש סמ"ע ש )סק"ז( ,י"ל להעריקו לאגמא .וא"כ משמע דלא כמג"א סי'
היינו בנאנס ,אבל היכי דפשע ולא הציל פקדונו תמ"ג סק"ה הנ"ל דמחייב השומר על שלא מכר
החמ .אלא מוכח לכאורה כחק יעקב כיו דאיננו
בודאי חייב לשל לכ"ע וכמג"א. מחק חיוב השומר אלא מטע משיב אבידה אי
לחייבו א לא השיב אבידה .וכ מוכח לכאורה
‰ ‰Âבב"ק צ"ח ע"ב מא תנא אומרי באיסורי מראב"ד שבשיטמ"ק )ב"ק ש ( שהק' לפי שיטתו
לר' יעקב הו"ל עכ"פ לשוחטו קוד שנגמר דינו,
הנאה הרי של לפני וכו' ,כתב בשיטה ותיר אי אד רשאי לשחוט מה שאינו שלו
מקובצת בש הרמ"ה מדפרי משומר אגזל , ע"ש .וקשה מה לי מכירת החמ מה לי שחיטת
ש"מ אי חילוק ביניה וכל שגזל יכול לומר השור ,לעול ה"ל כשומר שיכול להציל ברועי
הרי של לפני יכול נמי השומר לומר כ ע"ש. ומקלות ולא הציל ולחייבו .אע"כ כחק יעקב כיו
והנה מדברי אלו למדנו שעכ"פ סברא היה דלא הוה אלא כמשיב אבידה לא מתחייב לשל
לחלק ביניה כמ"ש תוס' ב"ק נ"ו ע"ב )ד"ה
פשיטא( וכמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ"ט דב"ק סי' ודלא כמג"א.
כ' לדעת הרמב" דפסק פ"ג מגזילה ואבידה
)ה"ד( כסת מתני' בשור היוצא להסקל דגזל ‡· Ïבאמת הסברא תמוה ,הא שפיר קאמר
אומר הרי של לפני ,ובשומר פסק כת"ק דר'
יעקב וכמ"ש לח"מ ש .אע"כ מחלק בי שומר מג"א ,ודברי חק יעקב אי לה שחר
לגזל .ולהשמר מסברא זו כתב הרמ"ה דמדמדמי במ"כ ,דמה דאמרינ דמכירת חמ הוה כמשיב
אבידה ,היינו משו דאי אד רשאי למכור את
הש"ס להדדי ש"מ דליתא להאי סברא. של חברו דרוצה אד בקב שלו ,אי לאו משו
דהוה כמשיב אבידה ,עיי' ב"מ ל"ח ע"א ופסחי
‰ ‰Âאי כוונת הרמ"ה מהתחלת הסוגיא ,משו י"ג ע"א .והשתא דרשאי למוכר מפני שהוא
כמשיב אבידה ממילא שוב חייב למוכר ,ואי לא
די"ל במאי דלא אסיק ר' חסדא אדעתי' ה מוכר הוי ליה פשיעה ,כיו שלא קיד ברועי
סברא דאמר ליה אתפסתי' לתורא וכו' והוה רק
החיוב על הפשיעה הראשונה שנגח ,ובזה בודאי ומקלות ,ודברי מג"א נכוני מסברא.
אי לחלק בי גזל לשומר ,ויפה אמר ר' חסדא
ר' יעקב היא .א לבתר דמסיק דאתפסתי' לב"ד ‰ÓÂדקשי' מסוגיא דב"ק ומדברי ראב"ד
והיינו שפשע בשמירה ובודאי יש סברא לחלק
כמו שהסביר מהרש"ל ,דגזל אי עליו חיוב אלא שכתבתי .י"ל הכא שאני כיו דמצוה על
על תחלת גזילתו ,וכל שלא נשתנה בשינוי הניכר כל אד לבער הרע מקרבנו ,אי נאשימו על
