Page 399 - HATAM-1
P. 399

‫‪‚Ï˘ ¯ÙÂÒ‬‬                        ‫תשובה קלח‬   ‫‪Ì˙Á‬‬

‫ב( שיאור ישר והאוכלו פטור‪ .‬ותמה מעלתו‬        ‫ונותר וטמא שבלל ‪ .‬ומיהו בר"ש דטבול יו‬
‫הא פ"ק דחולי כ"ג ע"ב מספקא להש"ס דלמא‬       ‫משנה ג' פ"ב משמע קצת דלר' שמעו מי במינו‬
‫טעמא דר' יהודה משו ספיקא‪ ,‬ספק חמ גמור‬       ‫לא בטל‪ .‬ועיי נדה מ"ז ע"א גבי דימוע וצ"ע‪.‬‬
‫ספק מצה וא"כ אסור מספיקא דאורייתא‪ .‬וניחא‬
‫ליה דה איבעיא איפשטה ר"פ כל המנחות )נג‪,‬‬     ‫‪ ·Â¯˜Â‬לדברי הגאו י"ל דלא שיי עשה דוחה‬
‫א( דאמר ר' חסדא לא תאפה חמ אלא שיאור‬
‫דר' יהודה לר' יהודה‪ .‬וא"כ מוכח דבריה הוא‪.‬‬   ‫ל"ת‪ ,‬משו דאפשר לקיי ע"י אכילה‬
‫דאלו ספיקא הוא‪ ,‬איצטרי קרא למעוטי‬           ‫שלא כדר הנאת ‪ .‬דלעני איסור אינו עובר‪,‬‬
                                             ‫ולעני מצוה אפשר שיצא כמ"ש משנה למל‬
                   ‫ספיקא‪.‬‬                   ‫פ"ה מיסודי תורה‪ ,‬ומשו"ה ה"ל מצוה הבאה‬
                                            ‫בעבירה‪ .‬ומיהו לר' שמעו דכל שהוא למלקות‪,‬‬
‫‪ „"ÚÙÏÂ‬אי קושיתו קושיא‪ ,‬אי תירוצו עולה‬       ‫ג שלא כדר הנאת אסור‪ ,‬ואי אפשר לקיי‬
                                            ‫שניה ‪ ,‬וה"א אתי עשה ודחי לא תעשה לולי‬
‫יפה‪ .‬דרב חסדא ע"ד דחיה קאמר‪,‬‬
‫מנ"ל דשינה עליו הכתוב לעכב‪ ,‬דלמא אי לא‬        ‫קרא לא תאכל עליו חמ ומיושב הרמב" ‪.‬‬
‫הוה כתיב לא תאפה חמ ‪ ,‬הוה אמינא שיאור‬
 ‫שרי‪ ,‬ודלמא שיאור בריה הוא‪ ,‬ומשו"ה איצטרי‬   ‫‪ ÔÈÈÚÈÂ‬ר"פ הערל )ע‪ ,‬ב( מבואר דערלות חמיר‬
‫מצה למעוטי אפילו שיאור‪ ,‬ולעול למצוה ולא‬
‫לעכב‪ .‬ומסיק הש"ס תהיה לעיכובא‪ .‬ולמסקנא‬      ‫מאנינות משו שמחוסר מעשה‪ ,‬משא"כ‬
 ‫איצטרי תהיה משו מיעוטא דרבוכה ומשו‬         ‫אנינות אינו אלא מחוסר זמ יע"ש‪ .‬וא"כ ה"נ‬
‫קושית רבינא‪ .‬וא"כ הדרינ לספיקא דש"ס‬         ‫טבל חמור מחמ שהתירו מחוסר מעשה‬
‫דחולי אפשר לר' יהודה מספקא ליה וליכא‬        ‫דהפרשה‪ .‬משא"כ חמ שאינו אלא מחוסר זמ ‪,‬‬
‫למיפשט מדרב חסדא מידי דלא ע"ד הברור אמר‬     ‫דלאחר הפסח מותר‪ .‬וא"כ י"ל כיו דחמ על‬
                                            ‫טבל הוי קל על חמור‪ .‬לכולי עלמא לא חייל‪,‬‬
                ‫רק ע"ד דחיה‪.‬‬                ‫עיי חולי ק"א ע"א גבי מא לימא ל דטומאת‬

‫‡‪ Ì Ó‬הקושיא לע"ד מעיקרא ליתא‪ .‬דשיאור‬                      ‫הגו חמורה יע"ש‪.‬‬

‫דר' יהודה שהוא סדוק שבו מסופק אי‬            ‫‪ ‰ÈÓÂ‬הש"ס אזיל לר' יהודה )פסחי כח‪ ,‬א(‬
‫חמ אי מצה‪ ,‬אותו הוא חמ גמור לדיד וחייב‬
‫עליו כרת‪ .‬ושיאור דהכסיפו פניו שהוא לר'‬      ‫דחמ אחר הפסח אסור ואי לו היתר‬
‫יהודה מצה גמורה‪ ,‬ולר' מאיר איכא יתורא דכל‬   ‫כלל‪ ,‬וחמיר מטבל‪ .‬אמנ אנ קיי"ל אחר הפסח‬
 ‫מחמצת לחייב מלקות עליו‪ ,‬ואנ לא קיי"ל בה‬     ‫מותר‪ ,‬א"ש הרמב" ‪ .‬כ אמרתי בימי חורפי‪.‬‬
‫דרשא כר"מ‪ .‬וא"כ אפילו ספיקא ליכא‪ .‬רק מתני'‬
‫סתמא לאסור מדרבנ בעלמא גזירה אטו סדוק‬       ‫‪ ̘ӷÂ‬אחר„ כתבתי דיש לעיי דמשכחת‬
 ‫דחייב כרת לדיד ‪ .‬ודברי רמב" וסיעתו נכוני‬
                                             ‫נתחמ במחובר או קוד מירוח טר‬
                 ‫בלי פקפוק‪.‬‬                 ‫חיוב טבל‪ .‬ומיהו לר' שמעו דחמ משש שעות‬
                                            ‫ולמעלה מותר‪ ,‬לא משכחת ליה‪ ,‬דמירוח בי"ט‬
   ‫‪.˜"ÙÏ ‰"Ú˜˙ È ˘ ¯„‡ Â"Î ˜"˘Ú ÌÂÈ ·"Ù‬‬     ‫ליכא וראיית פני הבית לאו דאורייתא לכמה‬
                                            ‫דיעות‪ .‬ואי להארי לחכ המבי מדעתו‪.‬‬
‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                            ‫ומשכחת נמי טבל טבול לחלה שחימו קוד‬

                                                                ‫וק"ל‪.‬‬

                                            ‫‪ „"ÚÂ‬הקושי' שהקשה פר"מ להסוברי נוקשה‬

                                            ‫דרבנ וראיית מסת משנה )פסחי מח‪,‬‬

                                ‫˙˘‪ÁϘ ‰·Â‬‬

          ‫] ‪[‰ÙÏÁ˙ ˘ ÁÒÙ Ï˘ ‰Ù‬‬

‫˘‪ ·˙ÎÓ ‰"ÂÓ „·Π˘È˘È‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È„È„ÈÏ ÌÂÏ‬הגיעני‪ .‬ע"ד נפה שריקדו בה קמחא‬
‫דפיסחא‪ ,‬ושוב ניקו אותה ע"י כמה‬              ‫‪.‡"ÚÈ Û‡ ‡¯Â ˜"˜„ „"·‡ È" ‰˘Ó‬‬

                                                 ‫„‪.ÂϘ 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .‬‬
   394   395   396   397   398   399   400   401   402   403   404