Page 405 - HATAM-1

‫‪ËÏ˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קלט‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫רמב" פ"ה מעירובי הלכה י"ב‪ .‬וכה אי צרי‬ ‫ולבטל מ"ע דאורייתא הפרשת מעשר בהמה‪ .‬לא‬
‫כדאיתא סנהדרי ט"ו ע"א‪ ,‬דאלו היה צרי כה‬ ‫לגזרו כ ויפרישו מעשר ויטילו בו מו ויפדנו‪.Ë‬‬
‫מדינא‪ ,‬היית מסתפק להערי ע"י כהני חזקה‪.‬‬
‫אבל א צרי כה ‪ .‬ומ"מ מהיות טוב אי הפסד‬ ‫אע"כ איסורא דאורייתא איכא‪.‬‬
‫שיהיה המערי כה דבת"כ )בחקותי פרשה ג פי'‬
‫ט"ו( תניא סתמא זה בנה אב שכל עירו צרי‬ ‫‪ ˙ÚÎÂ‬נדפס אצל רי" החדשי ס' חידושי רי"ט‬
‫כה ‪ .‬ומיהו סת ספרא ר' יהודה )סנהדרי פד‪ ,‬א(‬
‫אלגאזי והארי בקושיא זו כמה דפי‬
‫ואנ כרבנ קיי"ל ומהיות טוב‪.‬‬ ‫)בפ"ה אות מ"ב ד"ה והנה הרמב" ( ולא העלה תי'‬
‫כלו ‪ .‬ולפע"ד י"ל טע הרמב" דודאי א יבוא‬
‫]‪[‰ÙÈÎÏ ‰Ò Ή‬‬ ‫אליהו ויאמר כל ימי חיי בהמה זו לא יבנה‬
‫מקדש א"כ לא ]לגופיה ולא[ לדמי חזי‪ ,‬היה‬
‫‪ ‰Ò ΉÂ‬לכיפה‪ ,‬כבר הארכתי בתשובה אחרת‬ ‫מותר להטיל מו ‪ .‬א חיישינ כמו הריני נזר‬
‫ביו שב דוד בא אסור בכל ]יו [‪ ,‬הכי נמי‪.‬‬
‫על מה שנחלקו הגאוני בנוב"י קמא‬ ‫ואפשר אפילו לגופיה חזי‪ .‬על כ איכא לאו ואי‬
‫חי"ד סי' פ' פ"א פ"ב‪ .‬לפע"ד דברי שניה זצ"ל‬
‫אמתיי ‪ ,‬דוודאי צער בעל חיי דרעבו קשה טפי‬ ‫לוקי ‪.‬‬
‫טובא מצער עיקור‪ ,‬ולעומת זה צער עיקור עביד‬
‫בידי ‪ ,‬משא"כ הכנסה לכיפה‪ ,‬אי בה צער‬ ‫‪ ‡˙˘‰Â‬י"ל‪ ,‬תוס' ס"ל כשביטלו מעשר בהמה‬

‫והרעבו ממילא אתיי‪.‬‬ ‫אז הוי מצפי כל יו ויו ‪ ,‬ואז היה‬
‫אסור להטיל מו מ התורה כרמב" ‪ ,‬ואז בטלו‬
‫‪ È˙¯Ó‡Â‬אני עני להכריע‪ ,‬דודאי בבכור דטיפולו‬ ‫חז"ל לעשר בהמה‪ .‬א ארכו לנו הימי ואמרינ‬
‫)תענית יז‪ ,‬א( כמא שתו כהני חמרא כרב בעו"ה‪,‬‬
‫על הבעלי או הישראל או הכה‬ ‫ומ אז לא לדמי חזי ומותר מ התורה להטיל‬
‫ומזונותיו עליו‪ .‬א"כ כשכבר הוא בכיפה‪ ,‬כשהגיע‬ ‫מו וחכז"ל אסרו‪ .‬ומ"מ הניחו תקנה ראשונה‬
‫זמ מזונותיו של בהמה היה מחויב לזונו‪ ,‬א"כ‬
‫מה שמצערו הוה צער יותר הרבה מעיקרו‪ .‬וה"ה‬ ‫במקומה שלא לעשר בהמה‪.È‬‬
‫בקדשי קלי כנידו שלפנינו‪ .‬אבל הקדיש‬
‫בהמה לבדק הבית ובזה"ז אי גזבר‪ ,‬ובעליו כבר‬ ‫]‡‪[Ê"‰Ê· ÌÈ˘„˜· ÌÂÓ ÏÈË‰Ï È¯Î Ï ‰¯ÈÓ‬‬
‫מסרו לבי גזא דרחמנא ואי מזונות עליו‪.‬‬
‫ובהכנסה לכיפה ליכא איסור‪ ,‬וכשיגיע זמ‬ ‫‪ Ó"Ó‬הכא בנידו שלפנינו נ"ל דאעפ"י שכתב‬
‫מזונות אי מוטל עליו לפתוח הדלת‪ ,‬ע"כ כיפה‬
‫עדי ‪ .‬וא"כ בנידו שלפנינו נלע"ד כמ"ש‬ ‫הרא"ש במס' ב"מ פרק ז' סימ וי"ו בש‬
‫למעלה‪ .‬וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו‬ ‫הראב"ד‪ ,‬דא בזה"ז דמו בקדשי דרבנ ‪ ,‬מ"מ‬
‫אסור אמירה לנכרי להטיל מו בקדשי משו‬
‫נפלאות‪.‬‬ ‫בזיו ‪ .‬מ"מ הכא אחר שכבר התיר נדרו כהלכה‪,‬‬
‫שוב יצוה לגוי קט דלא מיחל בישראל גדול‪,‬‬
‫‪˜"˘Ú ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù ‰Î¯·· Ì˙ÂÁ‰ „"Ή‬‬ ‫עיי שבת קל"ט ע"א‪ ,‬ויטיל בו מו שראוי‬
‫·‪.˜"ÙÏ Á"ˆ˜ Ô¢Á¯Ó ·"ÂË‬‬ ‫להתירו ע"י ג' בנ כנסת כמו בבכור‪ .‬ואחר‬
‫שהתירוהו ג' בני הכנסת‪ ,‬אז יעמידנו לפני ב"ד‬
‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫ויעריכו דמי שויו ויפדנו וישליכנו לנהרא‪ .‬ועיי‬

‫‪·"Á ‰ÓÏ˘ ÔÈ · ˙"¢·˘ Ï"ˆÊ ԉΉ χψ· ·¯‰ ˙·Â˘˙·Â .Ó"Ó ‰"„ ÔÏ‰Ï Î"Π.¢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï Â È·¯ ‰˘˜‰ ÔΠ.Ë‬‬
‫‪.‰Ó‰· ¯˘ÚÓÏ ÔÂÈ„Ù Ôȇ˘ ˘"ÙÏ Â ÓÓ ÌÏÚ ˘ ·˙Î ËÎ 'ÈÒ ÌÈ Â˘ ÌÈ È Ú‬‬

‫‪.Ì˘ ÌȇÂÏÓ·Â È 'ÈÒ ÌÈ˘Ϸ Ò"˙Á ˙·¢˙ ı·Â˜ 'ÈÚ .¢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .È‬‬