Page 496 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˙‪Ï‬‬

‫אכפרה פניו )לב‪ ,‬כא(‪ .‬ואע"ג דאחז"ל )יומא לו‪ ,‬א(‬ ‫בהשעיר החי‪ ,‬ובכל המחזורי נרש הפסקה‬
‫דמכפר אעשה ולאו שניתק לעשה ועל הרהור‬ ‫הנוספת באיל לעולה‪ .‬א"כ ש"מ דתרווייהו מילי‬
‫הלב‪ .‬מ"מ כל זה מכח הדרוש‪ ,‬אבל לפי המוב‬ ‫דכפרה נינהו ונוכל להוסי אחרו ביה"כ שחל‬
‫הפשטיות אינו מעני כפרה‪ ,‬משו"ה לא סיימו בו‬
‫ביה"כ‪ ,‬וסיימו בהשעיר החי ולא השגיחו על‬ ‫בשבת·‪.‬‬
‫הדרוש שהזכרתי לעיל‪ ,‬כיו שלפי הפשוט הוא‬
‫‪ ÌÂÙÏÂ‬ריהטא יפה כתב ושמחתי מאוד בהמצאה‬
‫השעיר המכפר רוב עוונות בני ישראל‪.‬‬
‫זו‪ .‬א לא היה צרי להוציא דברי מג"א‬
‫‡‪ Ì Ó‬מנהגינו סובר בהיפו מהנ"ל דחייש‬ ‫)סי' רפב סק"ב( מפשוט ‪ ,‬דודאי כוונת משמעותו‬
‫שאי להוסי כלל אפילו א'‪ .‬והטע שלא ישתנה‬
‫שפיר לדרשת חז"ל‪ ,‬ולא בעי לסיי‬ ‫סימ כפרה דודאי לא היה לפני מג"א אלא דברי‬
‫ביומא דכפורא במילי דשטנא‪ ,‬וסיי באיל לעולה‬ ‫הלבוש ומנהגי ‪ ,‬דאילו היה לפניו ג מנהג‬
‫דעפ"י הדרש הוא מילי דכפרה לכפר על עשה‬ ‫מחזורי שבמדינתנו‪ ,‬היה מביא לפלוגתא על‬
‫ולאו הניתק לעשה והרהור הלב דשכיחא טובא‪.‬‬ ‫הלבוש ומנהגי ‪ ,‬וכיו שלא הי' לפניו אלא אלו‪,‬‬
‫יפה כתב שאי להוסי כלל‪ .‬אבל לפי מחזורי‬
‫‪ ‡˙˘‰Â‬לפ"ז באו דברי מג"א בדקדוק שאי‬ ‫שלנו‪ ,‬א"כ אי איל לעולה ג"כ מעניני כפרה‪ ,‬נוכל‬
‫להוסי א' ולסיי השעיר החי‪ .‬ואי איננו מעניני‬
‫להוסי אפילו אחד‪ ,‬משו דאי דמר‬ ‫כפרה ואפ"ה אנו מסיימי ש הפרשה‪ .‬א"כ ע"כ‬
‫לאו דמר ואי דמר לאו דמר‪ .‬דאי ניזל בתר‬ ‫לא ס"ל כהגדולי שכתב המג"א שצרי לסיי‬
‫הפשוט לא הוה האיל לעולה מילי דכפרה‪ ,‬ואי‬
‫ניזל בתר הדרוש הוה השעיר החי דבר שאינו‬ ‫בסימ כפרה ונוכל להוסי כמה וכמה‪.‬‬

‫ראוי לסיי בו‪.‬‬ ‫‡‪ Í‬עיינתי קצת כי צרי עיו על הלבוש‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬מעלתו מי שנוהג להוסי בכל שבתות‬ ‫ומנהגי ‪ ,‬מ"ט לא סיימו באיל לעולה‬
‫דמוקד וסיו דהשעיר לא טוב ויפה הוא‪ ,‬דהרי‬
‫השנה ואינו מוסי ביה"כ שחל בשבת‪,‬‬ ‫השעיר הזה כתב רמב" )ויקרא טז‪ ,‬ח( עפ"י פרקי‬
‫ה"ל כפוג בקדושת היו ההוא‪ .‬וכ"כ סברא זו‬ ‫דר"א )פר' מו( שהוא הס"ס ובכוכבי מאדי‬
‫הלבוש מסברא הנ"ל‪ .‬נ"ל כיו דמג"א היו לפניו‬ ‫ובכחות השדי הנקראי שעירי ובאומות איש‬
‫דברי הלבוש ולא חייש ליה נאמר דאי כא פג ‪,‬‬ ‫שעיר‪ ,‬והוא מקרבנות חו לא יבוא אל הבית‬
‫כיו דמה שאי אנו מוסיפי הוא מחמת קדושת‬ ‫ותקנתו ותקנות כל העול דחייתו לצוק‪ ,‬יע"ש‬
‫היו לסיי במילי דכפרה שהיו גור ‪ ,‬לכ אי‬ ‫ברמב" על התורה ובילקוט )רמז תקע"ה(‪ .‬ודורשי‬
‫כא פג ‪ ,‬כאילו נאמר שהוא פג בקדושת היו‬ ‫רשומות אמרו שעיר גימטריא ס"ס לילית‪ ,‬ויעיי‬
‫מה שכה גדול משמש בד' בגדי במקו היותר‬ ‫מ"ש פני יהושע פ"ק דברכות )ה‪ ,‬א( גבי ובני רש‬
‫מקודש לפני ולפני ‪ ,‬ואילו היה משמש כ‬ ‫יגביהו עו ‚‪ .‬וא כ לא טוב לסיי בחיותו דהאי‬
‫בעבודת חו ואפילו בשאר ימות השנה ה"ל‬
‫מחוסר בגדי ‪ ,‬ופסול ואילו ביו הקדוש ובמקו‬ ‫שעיר‪.‬‬
‫קדוש ישמש דוקא בבגדי לב ‪ .‬ואע"כ כיו‬
‫שאדרבא קדושת היו והמקו גורמי זה שלא‬ ‫‪ Ï" Â‬דס"ל להלבוש ומנהגי דבעניני תפלות אי‬

‫יהיה קטיגור עושה סניגור אי כא פג ‪.‬‬ ‫לנו אלא פשטות הדברי ולא נל אחר‬
‫פנימיות העני ‪ ,‬רק הכל מה שנראה מפשוט וכדעת‬
‫‪ ‰"‡Ï·Â‬נראה דע"כ ל"ש לומר שמניעת‬ ‫אב עזרא בקהלת )ה‪ ,‬א( בפסוק אלקי בשמי‬
‫ואתה על האר יע"ש‪ .‬וכיו שכ ס"ל דאיל לעולה‬
‫התוספת הוא פג ‪ ,‬אלא כשהוא‬ ‫אינו מעני כפרה כלל דעולה אינו אלא דורו יעיי‬
‫רשאי להוסי ומונע מלהוסי ‪ .‬אבל א הוא‬ ‫בחולי ה' ע"ב‪ .‬ואע"ג דכתיב ונרצה לו לכפר‬
‫אסור להוסי יהיה מאיזה טע שיהיה‪ ,‬לא שיי‬ ‫עליו )ויק' א‪ ,‬ד( כבר כתב רמב" שאי לכפר עליו‬
‫פג ‪ .‬ודוגמא קצת לזה מ"ש תוס' )סנהדרי נט‪ ,‬א‬ ‫מלשו כפרת עוונות‪ ,‬אלא לשו רצו וקבלת‬
‫ד"ה ליכא( גבי שבת דלב נח אסור משו יו‬ ‫פני ‪ .‬ויעיי מ"ש הרמב" בפ' וישלח בפסוק‬
‫ולילה לא ישבותו ולישראל מותר‪ ,‬דלא שיי מי‬
‫איכא מידי דלב נח אסור ולישראל שרי‪ ,‬ויהיה‬

‫·‪.Ô·‰Â ‚È ‰¯Ú‰ Ú˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬
‫‚‪.‰ÊÓ ¯·„ Ì¢ 'ÂΠÈ"¯ ¯Ó‡Â ‰"„ Ì˘ È" Ù· Ó"Ï Â˙ ÂÎ È"‡ .‬‬