Page 500 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙‪˙Âχ˘ „Ï‬‬

‫וממילא מוכח דה"ל לגבי דידיה כרגל‪ .‬ודי בזה‬ ‫וידוע כי כל דבריו דברי קבלה‪ .‬ואמנ המקובלי‬
‫לש"ס דמועד קט למיבעיא אי נידוי נוהג ברגל‪ ,‬ואי‬ ‫האחרוני כתבו להעתנות ס"ג ימי גמטריא נדה‬
‫צור להביא מפסוק מאוחר דפרשת אמור‪ .‬וכל זה‬ ‫ע האותיות והכולל ויש לחוש להחמיר כדבריה ‪.‬‬
‫להוכיח ממעשה שהיה בשמיני למלואי מוכח‬
‫דמותר להקריב אונ ‪ .‬אבל עיקור הדי אי להוכיח‬ ‫‡‪ Ì Ó‬מה שנמצא כתוב בספרי המקובלי דא‬
‫מזה שיהיה חייב מיתה א מניח עבודה ביו‬
‫אנינותו‪ ,‬ולזה כתיב ומ המקדש לא יצא ולא יחלל‪.‬‬ ‫רוצה למהר ולהקל מעליו‪ ,‬אזי א יתענה‬
‫לכ בכל המקומות כתב רש"י עיקור הדי מהאי קרא‪.‬‬ ‫הפסקה משני ימי וב' לילות רצופי יחשב לכ"ו‬
‫אבל במועד קט שלא רצה לומר אלא דלגבי דידיה‬ ‫ימי ‪ .‬ובש"ע א"ח סי' תקס"ח ס"ד כתב שהוא מ'‬
‫הוה כמו רגל‪ ,‬לזה סגי בקרא דמוקד פ' שמיני‪.‬‬ ‫יו ‪ .‬ודבר זה אי לנו סמ מ הראשוני כלל‪ ,‬ע"כ‬
‫אי לסמו על זה במספר מ' יו ‪ ,‬אבל בימי‬
‫‪ ‰ ‰Â‬הרמב" פ"ה מביאת מקדש הל' י"ג פסק‬ ‫שהוסיפו המקובלי ה אמרו וה אמרו באלו‬
‫הימי יכול להתענות הפסקה מב' ימי ולילות‬
‫דשיעור מי כיור ה כדי לקדש ד' כהני‬ ‫רצופי להשלי ‪ .‬על כ יתענה שלשי ושמונה ימי‬
‫שנאמר אהר ובניו‪ ,‬והיה אלעזר ואתמר ופנחס‬ ‫נפרדי ‪ ,‬דבלאו הכי כתב מג"א סי' תקס"ח סקט"ו‬
‫עמה ‪ .‬ומה שהקשה הכ"מ דעדיי לא מתו נדב‬ ‫יצו נפרדי ע"ש‪ .‬והפסקה א' משני ימי וב' לילות‬
‫ואביהו‡‪ ,‬י"ל דס"ל לרמב" בשמנה ימי מילואי‬ ‫רצופי דה"ל מ' יו ‪ ,‬ולדעת המקובלי שההפסקה‬
‫שנאמר בה רחיצת כל גופ לא בעי קידוש ידי‬ ‫נחשבת לכ"ו ימי ה"ל ס"ד ימי ‪ ,‬ויוצא ידי שניה ‪.‬‬
‫ורגלי ‪ .‬וביה"כ היה מצוה יתירה לטבול ולקדש‪,‬‬
‫ובאמת אינו חייב מיתה ביוה"כ א עבד בלא קידוש‬ ‫]˜·‪[‰·Â˘˙ ‰˘Ú˘ ‰¯È·Ú ÏÚ·Ï ‰ ˘· ÌÂÈ ˙ÚÈ‬‬
‫כמ"ש הרמב" בעצמו )ש ה"ז(‪ .‬נמצא התחלת‬
‫תשמיש הכיור היה ביו ב' אחר ח' למילואי ‪ ,‬ואז‬ ‫‪ Ï" Â‬דראוי ונכו לבעל תשובה אחר שקיי כל‬

‫כבר מתו נדב ואביהו‪ .‬כנלענ"ד לישב‪.‬‬ ‫גדרי תשובה הראוי' יקבע לו יו א' בשנה‪,‬‬
‫או יו שעבר בו או יו שנת אל לבו לשוב אל‬
‫‪ Ó"Ó‬מבואר דכבר אז היה פנחס כה ראוי‬ ‫ה'‪ ,‬אותו היו יהיה אצלו בכל שנה ושנה יו‬
‫תענית ותשובה בבכי ואנקה ווידוי וחרטה ע"ד‬
‫להקרבה שכבר הביא ב' שערות לכל‬ ‫ועונותי נגדי תמיד‪ .‬וק"ו ממי שנעשה לו נס‬
‫הפחות‪ .‬וא"כ אמאי שרפו שעיר החטאת‪ ,‬אמאי‬ ‫שהיה בסכנת הגו וניצל ממנו שראוי לו לקבוע‬
‫לא הקריב פנחס‪ ,‬ואמאי לא אכלו פנחס כי הוא‬ ‫יו בשנה לזכר הנס‪ ,‬כ"ש שיעשה כ על סכנת‬
‫לא היה אונ על נדב ואביהו‪ .‬וצע"ג לכאורה·‪.‬‬ ‫נפשו ונשמתו שניצל ממנו ע"י תשובה‪ .‬זולת זה‬
‫אי להארי בדברי שאי לה שרש בש"ס‬
‫‪ ˜Á„Â‬בעיני לומר שביו ח' עדיי לא הביא ב'‬ ‫ופוסקי ‪ ,‬וה' הטוב יכפר בעד כל לבבו הכי ‪.‬‬

‫שערות עד למחרתו דמנ"ל הא‪ ,‬דלמא‬ ‫˘‪ ·Â‬מצאתי בתשו' פני מאירות ח"א סי' פ"ה ציוה‬
‫לא הביא כלל באותו זמ וסגי למי כיור בשיעור‬
‫ג' כהני ‪ .‬אע"כ פשיט לה מסדר הדורות שכבר‬ ‫ג"כ לבעל תשובה שיקבע לו יו א' בכל שנה‬
‫)קש( ]נתקדש[ פנחס וא"כ קשה מ"ט לא אכל‬ ‫שיהיה לו כמו יה"כ וברו שכוונתי לדעת הגדול‪.‬‬
‫חטאת‪ .‬וצ"ל דס"ל כמ"ד מפני הטומאה נשר ‪,‬‬
‫עיי סו זבחי )קא‪ ,‬א( ועיי רמב" פ' שמיני‪.‬‬ ‫]‪[Ô Â‡ ·È¯˜Ó Ï„‚ Ô‰Î‬‬

‫‡‪ Â‬י"ל דכל ישראל היה לה די אונני באותו‬ ‫‪ ÏÚÂ‬דברי רש"י במ"ק י"ד ע"ב )ד"ה הא כה"ג( דמפיק‬

‫היו כדכתיב וכל בית ישראל יבכו‪ .‬וכה"ג‬ ‫היתר הקרבת כה"ג אונ מקרא ואכלתי חטאת‬
‫כתבו תוס' בחגיגה י"ד ע"א ד"ה א עצרת וכו'‪.‬‬ ‫היו ‪ .‬וכתבת שזה סותר לפירושו בדוכתי טובא‬
‫וא"כ היה אנינות פנחס חמיר טפי משל אהר‬ ‫דמפיק לי' מקרא ומ המקדש לא יצא בפ' אמור )כא‪,‬‬
‫ובניו כי הוא לא נמשח בשמ המשחה כמבואר‪.‬‬ ‫יב(‪ .‬יש בזה אריכות דברי ‪ ,‬עיי ברמב" על התורה‬
‫בפרשת שמיני ופרשת אמור‪ .‬ודעת רש"י דודאי‬
‫ויש להארי בזה ואי כא מקומו‪.‬‬ ‫מלשו הקרא ואכלתי מוכח דהקרבה מותר לכה"ג‪,‬‬

‫·¯˘"‪ È‬דסוטה‪ ,‬ראה בהעתק שהעתקתי ל ‪ ,‬וכבר‬

‫הועתקה תשובה זו לכמה מקומות‪.‬‬

‫˙˘‪‚Ú˜ ‰·Â‬‬
‫‡‪ÌÈÁ·Ê 'ÈÚ :Ì˘ Á"ψ· .· .˘"Ú ‡Â‰È·‡Â ·„ Â˙Ó ¯·Î„ Ë"È ÌÈÁ·Ê ˙ˆ·Â˜Ó ‰ËÈ˘ ‰‡¯ :„Î ˙‡ ‰Ó 'ÈÒ (¯ËÈÈÏ) Á"ψ· .‬‬

‫˜"‡ ‪.Ô‰ÓÚ ‰È‰ ÒÁ Ù ‡Ï‰Â‬‬