Page 494 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙‪˙Âχ˘ ÁÎ‬‬

‫לעול בקללות‪ .‬וא"כ מוכח עכ"פ שאי כא‬ ‫נ"ל פשוט דג בימי המשנה היה כבר זה מימות‬
‫חשש ברכה לבטלה כלל‪.‡È‬‬ ‫עול דנהי א ירצה הראשו לבר לפניו ויכוו‬
‫הוא והשומע לצאת ג על כל הסדרי ‪ ,‬יוצאי‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬במקו שאי מנהג להוסי כלל הייתי‬ ‫בזה ואי העולי אחריו צריכי לבר עוד‪ ,‬א‬
‫א ירצה שלא להוציא רק ידי חובת קריאתו‬
‫חושש אולי הראשוני קבלו עליה‬ ‫ויבר אחריו‪ ,‬א"כ מי שעולה אחריו מחויב‬
‫כדעת האוסרי עתה להוסי כלל‪ ,‬עמג"א סי'‬ ‫לחזור ולבר מדינא‪ ,‬ואי כא ברכה לבטלה‬
‫תקנ"א סק"ז וסי' תר" סקכ"ב‪ .‬א הואיל וחזינ‬ ‫כלל‪ .‬הגע עצמ א עשרה מתעטפי בטלית‬
‫דנהיגי להוסי בשמחת תורה בכל המקומות‬ ‫כאחד א ירצו א' מבר לפניו )ולאחריו( לכול‬
‫או כל א' מבר לעצמו‪ ,‬וה"נ דכוותיה‪ ,‬ובמשנה‬
‫שבמדינה זו‪ .‬ואע"ג דכתב רשב" )ח"ב סי' ע(‬ ‫קאמר הפותח והחות בתורה מבר לפניו‬
‫דלא אפשר שאני‪ ,·È‬מ"מ מה לא אפשר הוא שכל‬ ‫ולאחריו היינו )א ( שמותר לעשות כ ‪ ,‬ונפקא‬
‫א' רוצה לזכות בסיו התורה ומשו כבודה של‬ ‫מיניה היכא דליכא נכנסי ויוצאי וכדהת כ"ב‬
‫תורה‪ .‬א"כ מכ"ש וק"ו כשרואי שאי קיו‬ ‫סו ע"א שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי‬
‫מיפק לא נפקי‪ ,‬וה"נ אמרינ גוני דלא עיילי ולא‬
‫לקופת הכנסת ת"ת של בני עניי הבל שאי בו‬ ‫נפקי‪ .‬ובכי הא קמ"ל מתני' דא ירצה הפותח‬
‫חטא שמעמד העול עלייהו קאי‪ ,‬ונתמוטטו‬
‫יסודות הקופה וע"י קריאת האחרו יעומד חי על‬ ‫מבר לפניה והחות לאחריה‪.‬‬
‫מתכונתו‪ .‬פשיטא דטבא הוא וטבא להוי ויהיה‬
‫‡‪ Í‬היכא דאיכא נכנסי ויוצאי ‪ ,‬מעיקרא הכי‬
‫חלקי ע המחזיקי בזה‪.‬‬
‫אתקני שלא יכוו להוציא בברכתו אלא‬
‫‡·‪ Ï‬מה שהחליפו המעות אח"כ לקופת נר‬ ‫לפטור עד מקו קריאתו‪ ,‬והבא אחריו יבר‬
‫מדינא א רבי יהיו או מעטי ‪ .‬תדע ל דאל"כ‬
‫תמיד לא ירד בני עמכ ‪ .‬ותמהני על‬ ‫תקשי הרי במתני' שילהי מגילה )לא‪ ,‬א( תנ אי‬
‫מעלתו שראה ונתפייס בזה להוריד מקדושת ת"ת‬ ‫מפסיקי בקללות ומייתי תוס' )ע"ב ד"ה אי ( בש‬
‫ירושלמי משו דכתיב אל תקו בתוכחתו לא‬
‫לקופת נר תמיד וחלילה לעשות כ ‪ .‬ובטוח אני‬ ‫יעשנו קוצי קוצי ‪ ,‬ואיכא מ"ד טעמא משו‬
‫במעלת כבודו שיעמוד בפר להחזיר הדבר‬ ‫שלא יברכוני בני על הקללות‪ .‬וקשה היא מפרש‬
‫למקומו לקופת ת"ת‪ .‬אבל זולת זה אי שו‬ ‫זה הטע על המתני' אי מפסיקי בקללות‪ ,‬הלא‬
‫בימי המשנה לא היה מבר אלא באחרונה‪.È‬‬
‫פקפוק על תקנת הרב‪.‬‬ ‫ודוחק לומר דה"נ קאמר אי מפסיקי את הסדר‬
‫כולו בקללות שלא יסיי האחרו בקללות‪ .‬דא"כ‬
‫¯˜ מה שהוסי ג ביה"כ בשבת נגד המג"א‪,‚È‬‬ ‫יכול הוא לחלק הפרשה בי כמה גברא‪ ,‬ורק‬
‫שהאחרו המסיי בברכה יבר בטוב‪ .‬וא"כ אי‬
‫פשיטא שקשה הדבר לעשות מעשה כזה‪,‬‬ ‫זה דומה לטעמו של מ"ד אל תקו בתוכחתו אל‬
‫ואי בו צור גדול‪ ,‬אפילו לשנות מניגו הנהוג‬ ‫תעשנו קוצי קוצי ‪ ,‬דלדידיה אסור להפסיק כלל‪.‬‬
‫לא שפיר דמי‪ ,‬מכ"ש בעני זה‪ .‬ומ"מ כבר כתבתי‬ ‫אע"כ שג בימי חכמי המשנה רוב פעמי היו‬
‫מברכי כל העול ‪ ,‬ומשו"ה אסור להפסיק‬
‫בש אלי' רבה שכ המנהג בפראג ומר כי אתריה‬
‫ח מקומו עליו ואי לתופסו על זה‪.‬‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬לי מהו' איצק ליב נ"י דאי כח לקהל‬

‫לעשות במקו דאיכא פסידא להאי בלא‬
‫רוב מני ובני ‪ .‬באמת היכא דאיכא פסידא אפילו‬
‫יהיה רוב מני ובני ‪ ,‬איכא כמה עיקולי ופשורי‬
‫וב יו א' מעכב‪ .‬וצ"ע במקומות הרבה במרדכי‬
‫ריש ב"ב‪ .„È‬א הכא לא ידענא מאי פסידא שיי‬

‫הכא‪ ,‬אולי משו שהסדרא נחלקת לשמונה‬

‫‪.ÔÎ ‰˘˜‰ ¯·Î˘ ‚"˜Ò ËϘ 'ÈÒ Á"‡ Ê"ËÏ Â È·¯ ÔÈȈ ÂÒ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .È‬‬

‫‪.Ë ‰¯Ú‰·˘ Ï" ‰ ÌÈ Â˘‡¯Ï  ÂÂÎ˙ Ì‰È ˘Â ‰"˜Ò ÁÎ˙ 'ÈÒ Ê"ˉ ı¯È˙ ÔΠ.‡È‬‬

‫‪‡Ï‡ ˙"˘‡ ÔÎ ·˙Î ‡Ï ¯˘Ù‡ ‡Ï„ Î"˘Ó ,Ìȇ¯˜‰ ÔÈ Ó ÏÚ ÛÈÒÂ‰Ï Ôȇ ‰¯Â˙ ‰ÁÓ˘· Û‡˘ ‡ È„Ï Ì˘ ı"·˘¯‰ ˙Ú„„ Ú"ˆ .·È‬‬
‫‡‪.˙ÂÎÂÒ Ó"‰ÂÁ ‰Î Á‬‬

‫‪˙ÂÈ˘¯Ù‰ È˘‡¯˘ ÌÂ˘Ó ˙·˘· ÏÁ˘Î 'ÈÙ‡ Ù"ΉÂÈ· ÛÈÒÂ‰Ï ‡Ï˘ ¯‰ ÌÈÏ„‚ ˙ˆ˜˘ È˙ÚӢ :·"˜Ò ·Ù¯ 'ÈÒ ‡"‚Ó‰ Ï"Ê .‚È‬‬
‫‪.ÌÂÙÏ ‰"„ ˘"Ó ‰"„ ‡Ú˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .Ì˙ ˘Ï ‡Ï˘ ·ÂË ÔÎÏ ‰¯Ù΄ ÈÏÈÓ· ÌÈÓÈÈÒÓ˘ ÌÈ ÂÂÎÓ‬‬

‫‪.‰"˘Ú ˙"¯ Ì˘· ·"·„ ˜"Ù¯ È΄¯Ó‰ ȯ·„ ‡È·‰Â ‡·ÂË ‰Ê· Íȯ‡‰ Ê˘ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ Ò"˙Á ˙"¢· ÔÏ‰Ï .„È‬‬