Page 489 - HATAM-1
P. 489

‫‪‚Î˙ ¯ÙÂÒ‬‬  ‫תשובה קסח‬                          ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‡‪ Í‬בר"ה שנגזר על כמה שני כמ"ש בס"ח‬           ‫בודאי איכא מצות עונג‪ ,‬ואפ"ה מי שהראו לו‬
                                             ‫חלו בשבת‪ ,‬לא נימא שהראו לו שחביב תענית‬
‫דמייתי מג"א סס"י תקצ"א‪ .‬א"כ מה שראה‬           ‫בשבת‪ .‬אלא אדרבא מדכולי עלמא מתענגי‬
‫בר"ה הלז אולי התחלות אותו הגזר הוא על זמ‬     ‫והוא מתענה קורעי לו גזר די של ע' שנה‪.‬‬
‫אחר ושנה אחרת‪ ,‬ובכל ר"ה יש לחוש שמא זה‬       ‫והנה נימא מצוה לשמוח בר"ה וזה שמתענה‬
‫הוא היו שמתחיל הגזירה שהראוהו אז‪ ,‬ויש‬        ‫ביו חדות ה' לכל העול קורעי לו גז"ד‪ .‬אבל‬
‫להתענות בו‪ .‬וכיו דסגולת התענית המועיל‬        ‫לעול רק באותו היו ולא בשארי השני ‪ .‬ועוד‬
‫לחלו סגי ביו בלא לילה משעה שק ממטתו‬          ‫אי נימא דע"י שהראו לו חלו מוכח דחביב‬
‫ואיל ‪ .‬א"כ הכי נמי סגי ליה בכ ‪ ,‬ואסור‬        ‫תענית בשמי בראש השנה‪ ,‬א"כ נימא מוכח‬
‫להתענות בלילה כיו דקיי"ל כהנ פוסקי דראש‬      ‫דהלכה כהנ פוסקי דמצוה להתענות‪ ,‬וכ"ע נמי‬
‫השנה אסור להתענות רק תענית חלו ולילה לאו‬
‫בת תענית חלו היא‪ .‬כנ"ל ליישב קצת אעפ"י‬                           ‫יתענו‪.‬‬

            ‫שאינו במשמע הלשו ‪.‬‬               ‫‪ „ÂÚÂ‬מא נינהו הנ פוסקי דמצוה להתענות‬

‫‪ ‡ˆÈÂ‬לנו מזה חומרא וקולא‪ ,‬החומרא אפילו‬       ‫בר"ה‪ ,‬רק דס"ל שאינו בכלל שמחת י"ט‬
                                             ‫ומותר להתענות‪ ,‬וממילא מצוה נמי איכא דהרי‬
‫יארע שיהיה בעל ברית‪ ,‬מ"מ כיו שהוא‬            ‫הוא א' מימי התשובה‪ .Á‬והרי בימי התשובה‬
‫כאילו ראה חלו באותו היו ולא יועיל לזה‬        ‫עצמ מי שחל לו חלו אינו מחויב להתענות‬
‫ברית‪ ,‬אפילו בשבת מתעני ‪ .‬והקולא היא מ"ש‬      ‫כל ימיו באותו היו ‪ .‬ומג"א כתב בסק"ג דבלילה‬
‫הרדב"ז שאי מקו ללות מתעניתו ופורע כיו‬        ‫של ר"ה אסור להתענות דבחלו לא הראוהו אלא‬
‫דיומא קגרי ‪ .‬אומר אני לפי הנ"ל בודאי לוה‬     ‫ביו ‪ .‬ג זה אי לו שחר לפע"ד‪ ,‬כיו שהראוהו‬
‫ופורע לא מהני בכל תענית חלו ‪ ,‬אבל מ"מ נ"ל‬    ‫לו שחביב תענית בר"ה ואיננו מימי שמחה‪ ,‬מאי‬
‫כיו שלא ראה ביומו וכולי האי ואולי‪ ,‬א"כ לא‬    ‫אולמי דלילה מי כמו בשארי ימי תשובה מי‬
‫עדי ממ"ש מג"א סי' רפ"ח סק"ו בש של"ה‪,‬‬          ‫שירצה להתענות הפסקה יתענה‪ .‬ואולי משו‬
‫שבכל יו ר"ה שהיה רגיל להתענות‪ ,‬אז באותו‬      ‫קידוש על היי ‪ ,‬הא יכול לקדשו בערב י"ט‬
‫היו יקבל עליו להתענות ב' ימי אחרי כנגדו‬      ‫כדהוה בעי למימר אפילו בערב י"כ ס"פ בכל‬
‫אחר תשרי‪ .‬ובתחלה ישאל על נדרו בהתרת‬
‫נדרי בשלשה בפתח חרטה‪ ,‬מאחר שהגיע לימי‬            ‫מערבי )מ‪ ,‬ב(‪ .‬וכל הדברי הללו צ"ע‪.‬‬
‫הזקנה וכאבי עיני ויו קדוש ונורא למחרתו‬
 ‫צו גדליה וכדומה‪ ,‬ע"כ מתירי לו נדרו‪ .‬ומשו‬     ‫‪ ˜Á„·Â‬יש להסביר קצת‪ ,‬כי קיי"ל תענית חלו‬
 ‫סכנת החלו יקבל באותו היו להתענות ב' ימי‬
‫בחול במקומו ויהיה נחשב כאילו התענה ביומו‪.‬‬    ‫צרי להיות ביומו דוקא אפילו בשבת‬
‫ובלבד שלא יהיה ירא לנפשו ולא יהיה נפשו‬       ‫דסגולה היא ביו התחלת הגזירה שנגזרה‬
‫עגומה‪ ,‬כי כל עניני כאלו מא דלא קפיד לא‬       ‫מתבטלת בנקל ע"י תענית‪ .‬וזה בשארי ימות‬
 ‫קפדינ בהדי'‪ .‬ויאכלו ענוי וישבעו ומ השמי‬     ‫השנה שאד נידו בכל יו )ר"ה טז‪ ,‬א(‪ ,‬אז‬
                                             ‫מסתמא התחלת השתלשלות הגזירה מלמעלה‬
        ‫ירחמהו ואור ימי ישביעהו‪.‬‬              ‫למטה הוא ביו שהראוהו בחלומו ולא ביו‬
                                             ‫אחר‪ .‬אע"פ שכמה פעמי לא יארע אותו המקרה‬
‫‪ÏÂχ ·"È ˜"˘Ú Â"È ÌÂÈ ·"Ù ˙"˘„‰ "‡ „"Ή‬‬     ‫עד אחר זמ רב‪ ,‬מ"מ התחלות השתלשלות היה‬
                                ‫˙‪.˜"ÙÏ Á"˜Ù‬‬  ‫באותו היו שהראוהו‪ ,‬ואז טוב לבטלו ע"י‬

‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                               ‫תענית‪ ,‬ושוב אי ליו אחר שייכות בזה‪.‬‬

‫‪‡·¯„‡Â Âη˙ χ ‡¯ÊÚ Ì‰Ï ¯Ó‡Â ‰"¯· Âη ‰Ï‚‰ È · Ï΄ Á ‡¯ÊÚ· ÌÈ·Â˙Ή ¯‡È· ËÓ 'ÈÒ ·"Á ˘„Á‰ ‰ÓÏ˘ ÔÈ · ˙"¢· .Á‬‬
‫‡‪¯Ó‡ ÔÎÏ ,˙ÂηÏ · ˙ Ú˙‰Ï Íȯˆ ÔÈ„ ÌÂÈ ‡Â‰˘ ÔÂÈÎ ‰"¯„ ÌÈ Â‡‚‰ ˙ڄΠ¯·Ò ̉„ .Â È Â„‡Ï Ìȉ ˘Â„˜ ÈÎ ÌÈ Ó˘Ó ÂÏÎ‬‬
‫‪Ì˘ Ë"ÂÈ 'ω Ì"·Ó¯· ¯‡Â·Ó ˘„˜ ‡¯˜Ó ‰È· ·È˙Î ‰"¯ Ì‚„ ·Â˙Ή ÔÓ ‰È‡¯ Ì‰Ï ‡È·‰Â Âη˙ χ ÌÈ Ó˘Ó ÂÏ·„ ‡¯ÊÚ Ì‰Ï‬‬

                                                              ‫„‪.„·Î ‚ ÂÚ Ï˘ ·ÂÈÁ · ˘È ˘„˜ ‡¯˜Ó ·Â˙΢ ÌÂ˜Ó ÏÎ‬‬
   484   485   486   487   488   489   490   491   492   493   494