Page 493 - HATAM-1

‫‪ÊÎ˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קע‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫]‪[˙·˘· ÏÁ˘ Ù"ΉÂÈ· Ìȇ¯˜ ˙ÙÒ‰‬‬ ‫מוסיפי עליה ‪ ,‬ומדדייק על השבעה ולא כתב‬
‫סת אי פוחתי אבל מוסיפי ‪ ,‬ש"מ לדיוקא אתי‬
‫‡‪ Í‬מדלא הוזכר בפירוש בטור ומרדכי ובתוס'‬ ‫דאשבעה קאי ולא אחמשה וששה‪ ,‬אע"ג דלעני‬
‫אי פוחתי ודאי אי לחלק דמהיכי תיתי לפחות‪,‬‬
‫ולא מצינו שו הוספה אלא מפטיר‪ ,‬משמע‬ ‫מ"מ משו מוסיפי נקט ז'‪ .‬וכ משמע דבהלכות‬
‫קצת שג שו תוספת לא יוסיפו בי"ט ויה"כ‪,‬‬ ‫פסח ושבועות וראש השנה ויה"כ בכל אלו לא‬
‫אעפ"י שקבעו מנהג קבוע להוסי א' בכל שבת‪.‬‬ ‫הזכיר דמוסיפי ‪ ,‬משמע דאי מוסיפי וכהר" ‪.‬‬
‫מזה נ"ל קצת סמ למ"ש מג"א )סי' רפב סק"ב(‬ ‫ואח"כ כתב גבי כהתוס' ומשמע להדיא דמוסיפי‬
‫בש קדמוני דביה"כ בשבת אי להוסי משו‬
‫דיש קפידא בראשי הפרשיות ואי לחדש פרשה‬ ‫ביו"ט ויה"כ וצ"ע לכאורה‪.‬‬
‫והפסקה חדשה‪ ,‬וא"כ ג ביוה"כ בחול אי‬
‫להוסי ‪ ,‬אע"ג דביה"כ בחול אי להקפיד משו‬ ‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬דג הריב"א שבמרדכי והגהות‬
‫ראשי הפרשיות‪ ,‬שהרי זה הנוס יתחיל כמו‬
‫ביה"כ בשבת שקורי לעול ז'‪ .‬מ"מ לא יוסיפו‬ ‫מיימוני וג הטור כולהו ס"ל‬
‫שלא ישווה ע יה"כ שחל בשבת‪ ,‬וממילא אי‬ ‫כרש"י ותוס' ורמב" והריב"ש דמותר להוסי‬
‫להוסי בי"ט שלא ישווה ע יה"כ‪ .‬ולא הותר‬ ‫אכולהו קאי‪ .‬א מ"מ סברת הר" אמת מסברא‬
‫אלא מפטיר דשוה בכל י"ט ויה"כ ושבת‪ ,‬משא"כ‬ ‫חצונה א באנו להוסי כרצוננו‪ ,‬יתבלבל הסדר‪,‬‬
‫הוספת אחרו לא הותר אלא בשבת ולא ביה"כ‬ ‫ועל כ מסברא לא נוסי אלא א נעשה קבע‬
‫בכל שבת ושבת נוס א' ויקרא שמנה א"כ אז‬
‫וי"ט‪ .‬וא"כ לפ"ז מצאנו ראי' לדברי מג"א‪.‬‬ ‫מותר להוסי ביה"כ אזי מותר להוסי בי"ט‪,‬‬
‫ומזה מיירי מתני' דמוסיפי עליה על כל הני‬
‫‡‪ Ì Ó‬בלבוש צווח כי כרוכיא‪ ,‬היא שיי בכל‬ ‫דתנ ‪ ,‬אבל א אינו מוסי בשבת אלא באקראי‬
‫והזדמ ‪ ,‬ולפעמי אינו קורא אלא ז' אסור‬
‫שבת יוסיפו ומשו שנתוס לו קדושת‬
‫יה"כ יפחתו מקריאתו גברא חדא‪ .‬ואפשר דמג"א‬ ‫להוסי ביה"כ וי"ט שלא ישוו ע שבת‪.‬‬
‫גופיה לא אמרה אלא היכא שאי מוסיפי‬
‫בקביעות בכל שבת‪ ,‬אבל היכא שקבעו מנהג‬ ‫‪ ‡˙˘‰Â‬אתי' דברי הטור בדקדוק‪ ,‬דבתחלה‬
‫להוסי ‪ ,‬אפשר שצדקו דברי הלבוש‪ .‬ובס' אלי'‬
‫רבה העיד שכ המנהג בפראג שמוסיפי ביה"כ‬ ‫כתב דוקא בשבת מוסיפי ‪ ,‬והיינו‬
‫באקראי כשירצה משא"כ ביו"ט ויוה"כ‪ .‬אמנ‬
‫שחל בשבת והיכא דנהג נהוג וארי ‪.‬‬ ‫אח"כ כתב שמפטיר הוא לעול נוס על המספר‬
‫כיו שהוא חק קבוע‪ ,‬שפיר דמי להוסי ג"כ‬
‫‪ È˙ȇ¯Â‬בגליו תשב" שכתב ששמע מרבו‬
‫ביה"כ ויו"ט‪.‬‬
‫דהאידנא דכל אחד מבר לפניו‬
‫ולאחריו איכא למיחש לתוספת ברכות שלא‬ ‫‪ ÔÎÂ‬יש לדחוק בריב"א ולומר דמיירי באופ‬
‫לצור ‪ .‬וראיתי להר"י בהלכות קטנות ח"ב סי'‬
‫]ק[צ"ג שדחה זה בדברי בעלמא‪ ,‬ולא הבנתי‬ ‫שאי כא בטול מלאכה כיו שהרוב‬
‫שייכי לי"ט שיש תשעה בי שלשה חתני‬
‫דבריו‪.‬‬ ‫והשושביני ששה‪ .‬וממילא דהי' מותר להוסי ‪.‬‬
‫אלא דאפי' הכי כתב ש במרדכי שלא יעלו‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬דודאי משו גזירת הנכנסי והיוצאי‬ ‫לתורה אלא החתני משו דלגבי אחריני ליכא‬
‫י"ט‪ .‬אע"ג דלא שיי ביטול מלאכה באות‬
‫בעלמא לא היו חז"ל מתקני לבר‬ ‫שבבהכ"נ עתה‪ ,‬מ"מ לא שפיר דמי שיהי' שווה‬
‫כמה ברכות לבטלה‪ .Ë‬ג יש לדקדק בלשו‬ ‫אצל ע ר"ח‪ .‬משא"כ גבי חתני די"ט שלה‬
‫הש"ס )מגילה כא‪ ,‬ב( והאידנא דכולהו מברכי‬ ‫הוא‪ ,‬ומודה המרדכי היכא שקובעי ההוספה‬
‫לפניה משו הנכנסי וכו'‪ .‬וקשה ומי זה‬ ‫שפיר דמי ומשו הכי מייתי אח"כ ה דמפטיר‬
‫שהתחכ על המשנה ואיננו לא ברייתא ולא‬
‫משו תנא רק סתמא קאמר והאידנא וכו'‪ .‬ע"כ‬ ‫שכ' תוס'‪ .‬וזה דוחק קצת‪.‬‬

‫‪(Á" ˘˙ Ì"È "¯˘‡ ‰Â " ÔÂÎÓ ˙¯Â„‰Ó ‰ÏÈ‚Ó Û"ȯ· ‡"Ú ‚Î Û„) ‡ ,‡Î ‰ÏÈ‚Ó Û"È¯Ï ÏÈ ÂÏÓ È"¯‰ 'ÈÙ· ,ÌÈ Â˘‡¯‰ ÍÎ ÏÚ Â„ÓÚ .Ë‬‬
‫‪˙¯Á‡ ‡˙ ˜˙ ȇ¯˙· Ô ·¯ È„·Ú ‰ ‡Ï Î"‡„ .‰ÏË·Ï ÌÈÓ˘ Ì˘ ¯ÈÎÊÓ„ ÌÂ˘Ó ¯Á‡ ÔÈ Ú· ˙¢ÚÏ ¯ÂÒ‡„ ¯Ó‡˜ ‡Ï Ï·‡ :Ï"ÊÂ‬‬
‫‪¯"ÂÙ„) Ì˘ ȯȇӉ Î"Π.‰ˆ¯È ̇ ͯ·Ï ¯ÂÒ‡˘ ‡Ï Ï·‡ ,ͯ·Ï ˆ"‡˘ Â˙ Â΢ ˘"ÈÚ .‰È¯Á‡Ï ‰È ÙÏ „Á‡Â „Á‡ ÏΠͯ·Ï‬‬
‫‡‪.‰ÏË·Ï ‰Î¯· ÌÂ˘Ó Ô‡Î Ôȇ ÌÏÂÎ Âί·È˘Â ˙Á‡ ‰ÂˆÓ ‰‡È¯˜Â ‰‡È¯˜ ÏÎÓ ˙¢ÚÏ Âˆ¯ ̇ Ó"Ó :Ï"Ê · ,‡Î (Ë"Θ˙ ̇„¯ËÒÓ‬‬

‫)‪.(Ì˘ ˙¯ډ·Â 262 'ÓÚ ÌÈ˙Ú‰ ¯ÙÒ 'ÈÚÂ‬‬