Page 546 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˙‪Ù‬‬

‫לפניכ כרצונכ ‪ .‬וא בני הקהלה משתמשי‬ ‫הנשי ילדות וצריכי למקוה תמיד וא' זק ואינו‬
‫בה לא יוסיפו לשל פרוטה א' יותר‪ ,‬ולא )יגיע(‬ ‫צרי ‪ ,‬לא יכול לומר את משתמשי בשלי‬
‫]יגרע[ מאנשי הישוב מאומה‪ .‬ואמנ להעמיס על‬ ‫בחנ ‪ .‬זה אינו‪ ,‬כיו שהמקוה בשותפות והרי‬
‫שכמ עוד יותר מפני עול ארחי ופרחי‪ ,‬לא נ"ל‪,‬‬ ‫המקוה לפניו לטבול בו אלא שאי אשתו צריכה‪,‬‬
‫חדא ג ה מכובדי מכיוצא באלו כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫אומרי לו כמו קח ל עבדי ועשה במרח וקח‬
‫ויעיי בתשובת מיי' השייכי לס' קני סימ כ"ח‬ ‫ל זתי ועשה בבית הבד‪ .‬וכ בבית הכסא‪ ,‬כיו‬
‫שע"כ צרי הוא לצור אנשי בית הכנסת‪ ,‬ואפילו‬
‫וק"ל‪.‬‬ ‫לא ידור ש א' קרוב לש נמי יצטרכו השותפי‬
‫הללו לבנות בית הכסא‪ .‬א"כ שוב יאמרו‬
‫‪ ÌÚËÓÂ‬קני המצות י"ל הא אפילו היו דרי פה‬ ‫הקרובי הנה הפתח פתוח לפניכ וא את‬
‫רחוקי ולא תוכלו לבא לכא מה לנו בכ קחו‬
‫בקהלה אפשר שלא יקנו שו מצוה כל‬
‫השנה‪ ,‬ואפ"ה חולקי בריוח הזה הנופל לתו‬ ‫זיתי ועשו בבית הבד‪.‬‬
‫השותפי מאות הרוצי לקנות‪ .‬וכ אודות מה‬
‫שבעלי הקהלה משלמי על כל ליטרא בשר‬ ‫‡‪ Ì Ó‬בתשובת הרא"ש )כלל ו סי' ט ח( היו‬
‫ועופות‪ ,‬לזה י"ל ה משתמשי בהשוחט של‬
‫שותפי ובני הכפרי צריכי לשכור לה שוחט‬ ‫צריכי להוצאות שיעזרו השרי לגבות‬
‫ביוקר גדול‪ .‬א עזר היי נ"ל שהדי ע אנשי‬ ‫שטרי חוב מהנכרי למלוי יהודי ‪ ,‬וטענו‬
‫הקהלה‪ ,‬כי אנשי הכפרי שותי יי באפס דמי ‪,‬‬ ‫האומני הצבעי אי לנו דבר עמ ולעול אי‬
‫לנו מלוה אצל נכרי לא נכנס בשותפות הזה כלל‪.‬‬
‫ואינ כלל בשיתו הכנסת היי ‪.‬‬ ‫ואילו היית את אומני כמונו ג את לא היו‬
‫צריכי לכ ‪ .‬ומזה שפיר למד מהר" אלשי"‬
‫‪ ÏÚ‬כ על דר משל א הוצאת הקהלה אל‬ ‫שאי הת"ח צרי לית לצור הספקת הרב‪ ,‬כי‬
‫אילו היית כולכ חכמי לא היית צריכי לרב‬
‫זהובי יופחת מזה ההכנסה של מצוה ועזר‬
‫הבשר ושחיטת עופות העולה ב' מאות זהובי ‪,‬‬ ‫ומורה‪.‬‬
‫נשאר הוצאה ח' מאות זהובי ויוש זה על פי‬
‫ער ממו בני הקהלה ובני הישובי יחד כל א'‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬מסיי המהר" אלשי" הנ"ל אי עיקור‬
‫לפי קצבתו‪ ,‬ואח"כ א יוש על הקהלה ד' מאות‬
‫זהובי ע"ד משל‪ ,‬ינוכה לה מאה זהובי מעזר‬ ‫מלאכתו של הרב לשפוט בי איש לחברו‪,‬‬
‫יי ויופחת מכל זהוב רביע זהוב באופ שלא יהי'‬ ‫אז ג הת"ח צרי לשל לזה‪ ,‬כי אולי אחר שנה‬
‫או שנתיי יהי' לו דבר ע אד ‪ ,‬אע"ג דלא‬
‫לבני הכפרי הנאה מהכנסת היי ‪.‬‬
‫שכיחי ע"ש‪ .‬וא"ש הכל בע"ה·‪.‬‬
‫‪ ÏÎ‬זה בבני הישובי השייכי לקהלה והמה‬
‫‪ ÔÂÈÎÂ‬שזכינו לדי וידוע כי כל אלו הישובי‬
‫שותפי עמה בכל דבר‪ .‬א התושבי‬
‫הגרי עמכ מגלילות רחוקי ואי לה יד וש‬ ‫אשר ה מהקהלה מאז‪ ,‬צריכי לכל דברי‬
‫בקהלה ולא שו שותפות‪ ,‬לא ידעתי שו מקו‬ ‫הקהלה‪ ,‬לא לבד מפני שעולי לש ג' ימי‬
‫להטיל עליה שו דבר גדול או קט מעולי‬ ‫בשנה‪ ,‬אלא לא ירדו להשתקע באראנדא שלה ‪,‬‬
‫הקהלה‪ ,‬ולעומת זה אי לה שו זכות ולא יש‬ ‫ואפילו דרי ש דור שלישי אינ בטוחי מבוא‬
‫שו רשות לשו א' מבני הקהלה להרשות לה‬ ‫בקהל ה' ובניה ‪ ,‬וממילא צריכי להשתת‬
‫להנות מהשותפי לא מבהכ"נ ומקוה ואפילו‬ ‫בבני בהכ"נ ומקוה‪ ,‬וצריכי לרב ושוחט וכל‬
‫מחצר קברות כי כל זה שיי להשותפי ‪ ,‬והרי זה‬ ‫מה שצרי לקהלת ישראל‪ .‬ויהי' מוכ לפניה‬
‫גוזל מהשותפי ]רק[ א ירצה להתפשר ע ז'‬ ‫לעת הצור שימצאו הכל מוכ לפניה אפילו‬
‫טובי העיר לית לה רשות לדבר מהדברי הנ"ל‬ ‫פע אחת בשבוע‪ .‬ומכיו שנשתתפו אעפ"י‬
‫וההתפשרות נופל להשותפות להקל ממשא כול ‪.‬‬ ‫שהרחיקו נדוד לגור באשר ימצאו לצור‬
‫אבל בני התפשרות אי לה יד וש בשו אופ‬ ‫פרנסת ‪ ,‬מ"מ הרי בהכ"נ לפניכ בואו והתפללו‬
‫דבר מהקהלה‪ .‬אבל להעמיס עליה שו מס אי‬ ‫ש יו יו ומי מוחה‪ .‬והרי הרב לפניכ בואו‬
‫ושאלו ממנו יורה יורה ידי ידי ‪ .‬הנה השוחטי‬
‫אפשר‪.‬‬

‫·‪‰‡¯Â .ԇΠÒ"˙Á‰  ȷ¯ ˘"ÓÎ Âȯ·„· ‡ˆÓÈ ÍÈ˘Ï‡ Ì"¯‰Ó· ÔÈÈÚӉ .‰Ê· ¯ÈÚ‰˘ ‰Ó ÂÏ 'ÈÒ ‡"Á χÈÎÏÓ È¯·„ ˙"¢ 'ÈÚ .‬‬
‫˘‪.‚ˆ 'ÈÒ Ê"‡ Á"¯‰Ó ˙"Â‬‬