Page 68 - חוברת על"ה 17

‫ר' מיכל והתותח‬

‫איתי פלינט*‬

‫הדווידקה צילום‪ :‬איתי פלינט‬ ‫עוד אחר צוהריים של יום סתיו‬
‫סגרירי בין סמטות שכונות‬
‫בזווית אחרת‬ ‫נחלאות‪ ,‬ריח החגים באוויר‪ .‬פה‬
‫רעש דפנות של סוכה נגררות‬
‫לעולם‪ ".‬הרי ידוע שעשרה קבין של סיפורים ירדו‬ ‫וכאן ילד רץ ובידיו ארבעה‬
‫לעולם ותשעה וחצי נטלה ירושלים‪ .‬את החצי הנותר‪,‬‬ ‫מינים‪ .‬ליבי עוד בימי חופשה‪,‬‬
‫יש אומרים‪ ,‬השאירה לבוא הגואל אשר יביא עימו‬ ‫ואנוכי בימים הנוראים‪ .‬עוד‬
‫מעט ניכנס לימי היראה – ימים‬
‫בעת זריחת השמש על פני המזרח‪.‬‬ ‫של חגים המהולים ביראת כבוד‬
‫לאלו אשר נפלו‪ ,‬נרצחו ונחטפו‬
‫התקרבנו לבתי ראנד‪ ,‬אותם בתים אשר ר' מנחם‬
‫מנדל הכהן ראנד בנה לאחר שחיידק הנדודים הביאו‬ ‫במלחמה המתמשכת‪.‬‬
‫לבנות שכונה חדשה בירושלים‪ .‬מספרים שבהיותו‬
‫בגיל שיבה‪ ,‬ביקש לחפור מנהרה מן היקב אשר‬ ‫אני חוצה את הרחובות אגריפס‪ ,‬משכנות‪ ,‬שריזלי‬
‫בחצרו בעיר העתיקה אל הר הבית‪ .‬לסקרנים אמר‪:‬‬ ‫ובירב‪ .‬פה שריד של רסיס בתריס ושם בור מים‬
‫"כבר אינני צעיר‪ ,‬אבל כוהן אני‪ .‬בבוא העת‪ ,‬אצטרך‬ ‫ששרד את ימי המצור במלחמת השחרור והיום על‬
‫פתח הבור מונחים עציץ וספסל‪ .‬אני הולך בין ילדים‬
‫להזדרז כדי להגיע ראשון להר הבית‪".‬‬ ‫וילדות המשחקים ברחובות ומצפה לפגוש את אשר‬

‫שכונה זו‪ ,‬כמו שכנותיה‪ ,‬בנויה חומה וחצר‪ ,‬בורות מים‬ ‫נשען על משענתו מרוב ימים‪.‬‬
‫במרכזה וילדיה רצים וצוהלים לקראתנו בפאותיהם‬
‫המסתלסלות‪ ,‬הרי לא בכל יום מבקרים בשכונתם מי‬ ‫כך‪ ,‬בעודי חולם וכמעט דורס חתולה ברגליי‪ ,‬פגשתי‬
‫שאינם נמנים על החסידות‪ .‬בעודי משתובב עימם‪,‬‬ ‫את חברי מימי בית הספר‪ .‬והוא‪ ,‬בזוהר מיוחד‪ ,‬אומר‬
‫נקלטה בזווית עיני דמות יהודי ישיש אשר בצעד‬ ‫לי‪" :‬בוא אחריי‪ .‬מראה כזה רק ירושלים יכולה לספק‬
‫קל מטפס ועולה על סולם הניצב ארצה וראשו מגיע‬
‫השמיימה‪ .‬נשימתי נעצרה‪ ,‬אך ראיתי בת צחוק עולה‬ ‫*מנחה ומורה לשל"ח במחוז ירושלים‪.‬‬

‫על פניו של חברי והבנתי שכאן הסיפור מתחיל‪.‬‬

‫‪68‬‬