Page 76 - חוברת על״ה 16
P. 76
חלומות לחוד ומציאות רגע לפני שיצאנו ,סיפר לנו הישיש הבדואי על נכדיו
לחוד .כעבור 27שנים המשרתים בצה"ל ועל כך שאת הארץ הוא מכיר
הגעתי לאזור שוב ,הפעם עוד מימי הטורקים והבריטים" .שתדעו לכם ",אמר,
הגעתי עם מש"צים במהלך "הארץ הזו לא נראתה ככה .אתם מחפשים מעיין ,מים
כנס חנוכה .בשלב מסוים, חיים? אתם הבאתם לכאן את המעיין ,את הפריחה
אחרי שראינו את פריחת
הנרקיסים המהממים בנחל ואת השגשוג ,ותודה על כך".
אשלון (אולי רמז לנרקסיזם
שידעתי 27שנים קודם),
חתכתי לחפש את המאהל
הבדואי שזכרתי מאז.
המאהל כבר לא היה שם,
בתי העיר דימונה התקרבו
אליו יותר מדי ,והמאהל
נדד כנראה הרחק משם.
בכל זאת המשכתי אל
המקום ,וגם הפעם הבנתי
שהאגדה נשארה אגדה ומים אין .אבל הפעם,
כשמאות מש"צים צועדים עימי בשביל ,הבנתי שאכן
את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
התקרבנו ,והכלבים על נביחותיהם
ליוו אותנו לאורך הדרך עד לפתח
המאהל .עיניים הציצו אלינו
מאחורי יריעות האוהל ,וילדים
קטנטנים התרוצצו סביבנו.
ואנחנו? כל רצוננו באותו רגע היה
לשבת כמה דקות לנוח .פשוט
להתיישב במקום מוצל
בירידה לכיוון ממשית ,ראיתי אבן דרך חשובה :אבן אומנם תרומתנו הצנועה לארץ הייתה שתיית הקפה
שעליה סימון של שביל ישראל .השביל כבר אינו המהביל ,אבל אמרנו תודה מבוישת ,נישקנו את
עובר שם ,אבל הדרך ממשיכה ,ואיתה הצועדים בה כף ידו המיובלת מעמל וממדבר והמשכנו במסלול.
אל האור ואל העתיד ,צועדים ומוסיפים עוד אבן ועוד בשעות אחר הצהריים המאוחרות ,הגענו סוף סוף אל
מקום העונה לתיאור .אכן ראינו כמה טיפות שבצבצו
נדבך אל התהליך. בהר ,אבל לא היה מעיין ולא נהר ,בקושי חמש טיפות
לגרון ניחר .המשכנו אל הכביש ותפסנו טרמפים חזרה
לדימונה .אמרנו לעצמנו שאולי נגיע שוב בחורף ואז
יהיה משהו קצת יותר רטוב.
76