Page 288 - Step and repeat document 1
P. 288
— הלילה .הגשם .הקול שלך .טפטוף המים .המוזיקה שאנחנו
לא שומעות .הרוח .הקול של הגלגלים על הכביש .הקטעים
הזוהרים של גדר ההפרדה .העור הרטוב שלי .מריאן פיית'פ ּול
שרה את " ."Solitudeהזיכרונות שלך ששונים מהזיכרונות
שלי .שלושים ושמונה שנה .עשרים ,לא ,שקר .תשע־עשרה.
" ,"In my solitude you taunt meשרה מריאן פיית'פול פעם
בבר .את יודעת? והוא ,כאילו כלום .כאילו היא לא חיה כל
השנים האלה ,ועכשיו מה? הוא שומע אותה בבר העלוב ההוא
שמלא נשים טיפשות וגברים שיכורים .היא הרבה יותר מבוגרת
ממך ...היא יודעת שהימים חולפים .גם אני יודעת את זה ,גם
אם אני רק בת תשע־עשרה .יש לילות כאלה .וזה העומק .או
החוזק — היא הוסיפה — אני עזבתי אותו .עזבתי אותו ,חתיכת
טיפש ,הוא לא יודע שמריאן פיית'פול שרה בשבילו ,בשבילי,
והיא כמעט נחנקת מהעשן ,מהכאב ,מהבדידות .אני חושבת
שזה העומק — היא אמרה ונישקה אותה שוב.
לפתע היא חשה להט ושמחה .להט ושמחה .נראה שהלהט
נבע מהמוח ,אבל ייתכן שהוא היה גם באיברים פנימיים
אחרים ,בכבד ,בלב ,בכיס המרה ...והשמחה היתה בלילה
הרטוב ,בגשם ,בנשיקות של הבחורה ,באמא שלי שאמרה
לי לא לעלות על טרמפים ,ובזאת שלי שאמרה לי תמיד
לא לאסוף משוטטת ...מילה יפה ,שימי לב ,מותק :לשוטט
בעולם ,לשוט בעולם .אז את מתרגמת? גם משוררות? לא ,את
השירה אי אפשר לתרגם .מה זאת אומרת לא .מריאן פיית'פול
אומרת " ,"we're afraid to be aloneאבל הלילה לא את ולא
אני בודדות ,אני מבטיחה לך ,תבטיחי לי ,נהיה יחד.
288
