Page 292 - Step and repeat document 1
P. 292
מאתנו ,כשנכתב ש"כשהוא חודר אליה הוא מכסה את פיה כדי
להחניק את הגניחה".
בבוקר היא מערבבת בחוסר חשק את ספל הקפה של ארוחת
הבוקר ואומרת:
– אבא ,נראה לי שאתה צריך לפטר את חואן ָאֵו ָי ֵנ ָדה ...תפסתי
אותו מציץ לי.
הארוטי־מיני תחת סימני המוות מופיע בתוך נצח של סבל
בסיפורה של אנדראה חפטנוביץ ,ההופכת את זרותו של הזמן
ליצירה שלה .אנו קוראים..." :בחדר שלנו יש היעדר ֵא ּפי ,אופק
מוגבל .האוויר נושא רוגע זמני ,מין אווירה של חדר המתנה.
הלכנו ונעשינו יבשים מבפנים ...קטעים שמדאיגים אותי,
מישהו שאני לא מזהה".
הסיפור של גבריאלה וינר ,ב"תני את שלך ,קחי את שלי",
מעלה על פני השטח כבר מהתחלה את ההומור כשהוא מספר:
"הלילה אני מתפנה לבגוד בבעלי ברשות" .ובהמשך במפגש
של חילופי זוגות ,נוטלת המספרת את היוזמה במין אוראלי;
כשאחרים עושים כמוה היא אומרת בגאווה" :תמיד רציתי
להיות מובילת דעת קהל בתחום המין ,ואלה הן ללא ספק חמש־
עשרה דקות התהילה שלי"...
אריאנה הרוויץ ,ב"חזיר" ,יודעת כי האהבה היא עניין אחר
והאובססיה שלה היא המוות" :אחד בכל קופסה ,כמו הפתעה
מקאברית...מתי התחיל הטירוף .ואיך התשוקה מגיחה תמיד
מהאפלה ,כמו מפלצות ים".
וכאילו יש מקום לנשימה אפשרית בתוך כל האלימות ,הכוח,
המוות ,מעירה אותנו כריסטינה פרי רוסי בחיוך בסיפור "שערה
292
