Page 219 - Step and repeat document 1

‫תורת חכם 'א ענף ‪ -‬ברו םכח דימלתו םכח ראותה תגדרה ריט‬

‫נקט ג' חכמים שזכו לסמיכות ונקראו רבי אבל הני ג' בן עזאי בן זומא ואחר לא‬
‫זכו לסמיכות ולאו חכמים מקרו אלא תלמידי חכמים ודו"ק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫חכם הוא מי שנסמך ונקרא רב‬
‫ב‪ .‬ונראה שמושג זה של "סמיכה" שהיה בזמנם‪ ,‬מונח בו הרשות והכוח להורות‬
‫הלכה לרבים באיסור והיתר‪ ,‬ולדון דיני ממונות‪ ,‬דיני קנסות‪ ,‬מלקות‪ ,‬מיתות‬
‫בית דין‪ ,‬קידוש החודש וכו'‪ .‬וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מהלכות סנהדרין ה"ב) וז"ל‪ :‬וכיצד היא‬
‫הסמיכה וכו' שקורין לו רבי ואומרים לו הרי אתה סמוך ויש לך רשות לדון אפילו‬
‫דיני קנסות‪ .‬עכ"ל‪ .‬נמצא שכל מי שזכה לסמיכה הייתה לו למעשה האפשרות‬
‫והרשות להיות מורה הוראה בפועל‪ ,‬ופעמים אף היה ממונה על הציבור בתפקיד‬
‫זה‪ .‬ויש לדייק כן מהגמרא ברכות הנ"ל (אות א') דג' החכמים שנזכרו היו כולם‬
‫סמוכים ובעלי משרה שהיו נשיאים וכהן גדול‪ ,‬וכן יש להוכיח מדברי התוספתא‬
‫(דמאי פ"ב ה"י) וז"ל‪ :‬הבא לקבל עליו [דברי חברות] אפילו תלמיד חכם צריך לקבל‬
‫עליו‪ ,‬אבל חכם היושב בישיבה אין צריך לקבל עליו שכבר קיבל משעה שישב‪.‬‬
‫אבא שאול אומר אף תלמיד חכם אין צריך לקבל עליו ולא עוד אלא שאף אחרים‬
‫מקבלים בפניו‪ .‬ע"כ‪ .‬מוכח שהחכם הוא מי שהיה סמוך ונשא משרה‪ ,‬שהרי הדגישו‬
‫חכם היושב בישיבה ונראה כוונתם לישיבת החכמים דהיינו הסנהדרין ושם היו‬
‫כולם דיינים מחברי הסנהדרין‪ .‬ונשיא הסנהדרין היה נקרא ראש הישיבה כמו‬
‫שכתב הרמב"ם (פ"א מהלכות סנהדרין ה"ג)‪ .‬ע"ש‪ .‬ולעומתם התלמיד חכם שעדיין לא‬
‫נסמך לא ישב בישיבת החכמים כאחד מן המנין‪ .‬ומ"מ נראה שאף אם החכם לא‬

‫הטבחים ובדורות מאוחרים יותר נתייחד תואר זה לחכמים‪ .‬ומה שאומרים "רבי" ביו"ד‪ ,‬הוא דרך‬
‫כבוד לעשות את הגדול בחכמה לרב לו‪ .‬ועיין בסידור אוצר התפילות‪ .‬וי"א שהתואר "רבי" הוא‬
‫למי שנסמך על ידי סמוך איש מפי איש עד משה רבנו ומי שלא נסמך כגון אמוראי בבל שלא‬
‫היו בארץ ישראל ועוד שאז נפסקה הסמיכה נקראו רק בתואר "רב" בלא "יו"ד"‪ .‬וכעת מצאתי‬
‫במאירי בפתיחה למסכת אבות שכתב שהתואר רב היה למי שיודע בארבעה סדרים והתואר חכם‬
‫למי שבקי בשלשה סדרים והתואר גאון למי שבקי בששה סדרים ע"ש‪ .‬ונראה שתארים אלו שכתב‬

‫המאירי גאון וכדומה ניתנו בתקופה מאוחרת יותר לאחר חתימת התלמוד‪.‬‬
‫וכעת חי'ה מצאתי בתיקוני הזוהר עם פירוש מתוק מדבש (תיקון כא דף מג ע"ב) וז"ל‪ :‬קם רבי‬
‫שמעון פתח ואמר שמעו הרים את ריב ה' מאן ריב דא שכינתא דאיהי ריב ה' דאיהי רבי רב‪,‬‬
‫בגין בנהא‪ ,‬איהי ריב ברבי ורבן ורבא וכו' וביאר בפירוש מתוק מדבש בפירושו השני בשביל בניה‬
‫הת"ח הנקראים ברבי ורבן ורבא היא נקראת ריב‪ ,‬שבימיהם רבתה מחלוקת בישראל בדיני תורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬כי בזמן שקודם להם שהיה גדול מרבן שמם ולא היו נקראים בשום תואר של כבוד‪ ,‬אז‬
‫עדין לא רבתה כל כך המחלוקת (ובמשנה חגיגה דף טז‪ .‬בענין הסמיכה ביו"ט פרש"י שזו המחלוקת‬

‫הראשונה שהיתה בין חכמי ישראל)‪ .‬ע"ש‪.‬‬