Page 222 - Step and repeat document 1
P. 222
'י ןמיס -םכח דימלתו םכח ראותה תרדגה תורת חכם רכב
מי ראוי למשרת החכם
ד .עד כאן כתבנו להוכיח שיש הבדל בין חכם לתלמיד חכם ,שהחכם הוא מי
שנסמך להוראה והתלמיד חכם עדיין לא נסמך להוראה ,אך עדיין לא ביארנו
מי הראוי לסמיכה ,וכן לא ביארנו ממתי נכנס לגדר תלמיד חכם.
והנה בגמרא קידושין (דף מט ):וז"ל :האומר לאישה התקדשי לי ,על מנת שאני חכם
אין אומרים כחכמי יבנה כרבי עקיבא וחבריו אלא כל ששואלים אותו דבר
חכמה בכל מקום ואומרה .ופרש"י מילתא דתליא בסברא .עכ"ל .וכן פסק הרמב"ם
(פ"ח מהלכות אישות ה"ה) וז"ל :על מנת שאני חכם אין אומרים כרבי עקיבא וחבריו
אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומר .עכ"ל .ונראה שחכם הכוונה
לאותו תואר חכם שדיברנו בו לעיל ,שהרי אמרו שאין צריך שיהיה כחכמי יבנה
כרבי עקיבא וחבריו שהיו חכמים .ויש לדקדק בלשון הגמרא והרמב"ם שכתבו
"דבר חכמה בכל מקום" ,מהו דבר חכמה? ומהו בכל מקום? ומרש"י ומדברי
תוספות ר"י הזקן בקידושין (שם) מוכח שדבר חכמה הכוונה שיודע לסבור סברא,
דהיינו שיודע לעיין סוגיות התלמוד "בעמקות" ולא רק בבקיאות .ע"ש .ונראה
שמה שאמרו בכל מקום ,הכוונה לכל מקום בתלמוד דהיינו שידע את כל התלמוד.
ועיין בדברינו לקמן (ענף ב') שי"א שתלמיד חכם הוא מי שיודע להשיב בכל
התלמוד אפילו במסכת כלה ,והוא ראוי למנותו פרנס על הציבור ,ולפ"ז חכם
שכבר נסמך וכבר ממונה על הציבור בודאי שצריך לדעת להשיב דבר הלכה בכל
התלמוד ,ונראה שזה למעשה כוונת הגמרא כאן דבר חכמה ,שהרי לדעת את כל
התלמוד להלכה צריך שידע לסבור סברא ולהבין בעומק דבלאו הכי כיצד ידע
לפסוק הלכה .וכן מפורש בדברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות סנהדרין ה"ח) שהראוי לסמיכה
צריך שידע בכל התורה כולה וז"ל :חכם מופלא שראוי להורות בכל התורה כולה
יש לבית דין לסמוך אותו וכו' .ע"ש .והעולה מהדברים שהראוי לסמיכה ולתואר
חכם הוא מי שיודע להשיב בכל התלמוד ולא סתם ידיעה אלא בעמקות ולדעת
מוצא הדין הלכה למעשה4.
אבותיו וכו' ע"ש .ונלע"ד דמה שרצה רבי עקיבא להיות נשיא משום דעל ידי זה יתגדל בתורה וכמו
שאמר רבן יוחנן בן זכאי מתלמידי יותר מכולם ,ועיין בהרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"ה הי"ג) .ואכמ"ל.
.4עניין זה של הסמיכה מסרו רבותינו את נפשם עליו כגון רבי יהודה בן בבא שסמך חמישה
חכמים ושילם על כך בחייו .אומנם מאוחר יותר נתבטלה הסמיכה ואחרון הנסמכים היה רבי הלל
האמורא ובזמנו הפסיקו לקדש את החודש על פי הראיה בדיינים סמוכים והוא זה שחיבר את
לוח השנה שבו אנו משתמשים עד ימינו וזה היה בשנת ד' אלפים קי"ח כנזכר בדברי הרמב"ן.
ומאז נפסקה הסמיכה ואין כבר דיינים סמוכים ולא דנים דיני קנסות אלא שליחותיהו קא עבדינן
