Page 243 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה

‫פרק חמישי‬ ‫‪228‬‬

‫במקביל להתפתחויות בקרב חובבי ציון‪ ,‬התרחשו שינויים אצל השלטונות‬
‫העות'מאניים בארץ וגם אצל השלטונות ברוסיה‪ .‬עם תחילת העלייה הראשונה כבר‬
‫החל השלטון העות'מאני לחשוש מעלייה במספר היהודים הנכנסים לארץ‪ .‬בשנת ‪1884‬‬
‫אף פורסמו תקנות על הגבלת זמן השהייה של העולים המגיעים לארץ לשלושים יום‬
‫בלבד‪ .‬בשנת ‪ 1887‬הורחב זמן השהייה לשלושה חודשים‪ .‬מכיוון שהתקנות לא היו‬
‫מקובלות על המעצמות המערביות‪ ,‬הן פעלו נגדן‪ ,‬אך לאמתו של דבר התקנות לא‬
‫נאכפו בדרך כלל‪ .‬בסוף ‪ 1888‬גבר לחץ השגרירים הזרים על השלטון העות'מאני‬

‫והותרה הכניסה ליהודים‪ ,‬מכל נתינות שהיא‪ ,‬ובתנאי שלא יבואו ב"המון"‪58.‬‬
‫באותו זמן חלו שינויים בעמדת השלטונות ברוסיה‪ .‬בסוף ‪ ,1889‬לאחר חמש שנות‬
‫סירוב‪ ,‬העניקה רוסיה הכרה לתנועת חיבת ציון‪ .‬בשנת ‪ 1890‬אף הוקם באודסה "הוועד‬
‫האודסאי החדש"‪ ,‬בראשות פינסקר‪ .‬הוועד האודסאי הקודם שכלל זרם משכילים‬
‫מרחבי רוסיה התייצב עתה מול תנועת חיבת ציון האודסאית והעמיד בראשו את הרב‬
‫מוהליבר‪ .‬אישים בוועד האודסאי החדש עמדו בקשר עם השלטונות הרוסיים והגישו‬
‫בקשה להכיר בארגון שלהם ולאפשר להם לעלות לארץ־ישראל‪ 59.‬היתר היציאה‬
‫שניתן להם החל מעורר גל עלייה‪ .‬בעקבות גזרות גירוש נגד יהודים באזור מוסקבה‬
‫ובמקומות נוספים ברוסיה גל העלייה הלך וגבר ומספר העולים לארץ הגיע לשיא‪60.‬‬
‫אז נשלח זאב (ולדימיר) טיומקין‪ ,‬מאנשי בני משה‪ ,‬לעמוד בראש "הוועד הפועל"‬
‫המקומי של חובבי ציון ביפו‪ .‬לאחר הגיעו ארצה‪ ,‬בנובמבר ‪ ,1890‬ניסה טיומקין לרכז‬
‫את הפעילות לקניית אדמות ולהקמת מושבות חדשות‪ 61.‬אליו הצטרף יהושע חנקין‪,‬‬
‫בנו של אחד ממייסדי ראשון לציון‪ .‬באותו זמן הוקמה ברוסיה "החברה לתמיכת‬
‫בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ובארץ הקדושה" שנקראה בקצרה‬
‫"חברת התמיכה"‪ .‬בראשה הועמד ועד שהיה קשור לוועד האודסאי‪ 62.‬עם כינונה נפוצו‬

‫בענייני ארץ־ישראל (‪ ,)1926–1891‬ראו לסקוב‪ ,‬אחד העם‪ ,‬מכתבים‪ .‬שם גם לוח תאריכים‬ ‫‪ 58‬‬
‫בחיי אחד העם‪ ,‬וכן ‪ 314‬מכתבים‪ ,‬המשתרעים על קרוב ל־‪ 600‬עמודים‪ ,‬וכן ציונים ביוגרפיים‬ ‫‪5 9‬‬
‫‪6 0‬‬
‫לאנשים המוזכרים במכתבים‪ ,‬ראו שם בביבליוגרפיה ובמפתח‪.‬‬ ‫‪6 1‬‬
‫על המדיניות העות'מאנית בנושא העלייה היהודית לארץ־ישראל בשנות השמונים‪ ,‬ראו כרמל‪,‬‬ ‫‪6 2‬‬
‫השלטון העות'מאני‪ ,‬והמקורות שם‪ .‬כן ראו בסוף פרק זה‪ ,‬בדיון על הסולטאן העות'מאני‬

‫האחרון‪ ,‬עבד אל־חמיד השני‪.‬‬
‫על ייסוד הוועד האודסאי החדש והכרת השלטונות הרוסיים בו ראו גולדשטיין‪ ,‬חיבת ציון‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,179–159‬שם גם על המחלוקות הפנימיות בין האישים הציונים שם‪ ,‬וכן על לילנבלום‪,‬‬

‫אגודת בני משה ועוד‪.‬‬
‫ויטל מדגיש שעלייה זו לא באה לאחר פרעות‪ ,‬אלא לאחר צו פתע לגירוש כעשרים אלף‬
‫יהודים ממוסקבה‪ .‬ביצוע הצו ארך כשנה‪ .‬בעקבותיו התחזקה גם ההגירה לארגנטינה ומספר‬

‫היהודים הלך וגדל גם שם‪ ,‬ראו ויטל‪ ,‬המהפכה הציונית‪ ,‬עמ' ‪.142–140‬‬
‫על הוועד הפועל בהנהלתו של טיומקין‪ ,‬שהגיע ארצה בסוף חשוון תרנ"א‪ ,‬ראו קלויזנר‪,‬‬
‫התנועה לציון‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ,34–31‬עמ' ‪ .84–81‬קלויזנר מביע דעה חיובית על טיומקין עצמו ועל‬

‫פעילותו לפיקוח על האישים שהפריעו לו בעבודתו‪.‬‬
‫על חברת התמיכה והקשר שלה לוועד האודסאי‪ ,‬ראו גולדשטיין‪ ,‬חיבת ציון‪ ,‬עמ' ‪,162–161‬‬