Page 9 - etmol_134

‫באשכנז ובצרפת‪ ,‬למרות שהיה ידוע‬ ‫לא מן הנמנע שטדרוס היה קשור בקשרי אהבה גם עם‬
‫לו שהרשב״א אסר את גבייתם על כל‬ ‫נערה מוסלמית‪.‬‬
‫קהילות ספרד וטולידו בכללן‪ .‬אבל‬
‫יחד עם זאת יצא הרא״ש למלהמה‬ ‫אולם לא לעולם חוסן‪ ,‬ובשנת ‪ 1280‬הוטלו גזירות ופרצו‬
‫חריפה בכמה מקרים והכריע שיש‬ ‫פרעות ביהודים‪ .‬חוכרי מסים הומתו במיתות משונות‬
‫לנהוג בהם כמנהג אשכנז וצרפת‬ ‫ונכבדי קהילות קסטיליה היו חבושים ימים רבים בכלא‪.‬‬
‫וכפה על הההל לשנותם‪ .‬בין השאר‬ ‫הרב הזקן של טולידו דון טדרוס אבולעפיה שקד על‬
‫פסק‪ ,‬שאין לכפות על בעל לגרש את‬ ‫שחרור האסורים‪ ,‬הטיף בדרשותיו לצניעות ותבע‬
‫אשתו על פי מאמרה שאינה חפצה בו‬ ‫שהשפחות ילבשו בגדים צנועים‪ ,‬אסר על אדוניהן לזנות‬
‫ואף תבע מבתי־הדין של קורדובה‬ ‫אחריהן והטיף למכור או לשחרר אותן‪ .‬כן אסר על הגברים‬
‫וסביליה שיקבלו את פסיקתו ויצרפו‬ ‫לקיים יחסים עם פילגשים מוסלמיות או נוצריות ותבע‬
‫את חתימותיהם לפסק הדין שלו‪.‬‬ ‫מאדוני השפחות היהודיות‪ ,‬לשאתן לאשה או להוציאן‬
‫מאבק חריף ניהל בקשר להנחת‬ ‫לחופשי‪ .‬גל ההתעוררות הדתית שהתעורר אז בקסטיליה‬
‫תפילין בחול המועד‪ .‬הרא״ש הניח‬ ‫הניע את ראשי קהילת טולידו לפנות בשנת ‪ 1305‬אל‬
‫תפילין בימים אלה ובבדכה כפי מנהג‬ ‫הרא״ש ולהזמינו לעמוד בראש הקהל‪ ,‬והוא נענה להצעה‪.‬‬
‫אשכנז‪ ,‬אם־כי בספרד היו קהילות‬
‫שהניחו תפילין בחולו של מועד‬ ‫נגד הפילוסופיה‬
‫אולם ללא ברכה ובקהילות אחרות‪,‬‬
‫כולל ברצלונה‪ ,‬לא הניחו תפילין כלל‬ ‫קרוב לוודאי שפעולתו הראשונה עסקה בפולמוס נגד‬
‫לימוד הפילוסופיה והחוכמות החיצוניות‪ ,‬שהתחולל‬
‫בימים אלה‪.‬‬ ‫בראשית המאה ה־‪ 14‬ושיזם אותו רבי אבא מרי‪ ,‬הוא‬
‫לפי ״הזוהר״‪ ,‬הנחת תפילין בחול המועד היא פגיעה‬ ‫אסטרוק מלוניל‪ .‬בראשית שנת ‪ 1306‬שלח בית־הדין‬
‫בעולמות עליונים ואסורה באיסור חמור‪ .‬משגברה השפעת‬ ‫בטולידו בראשותו של רבי אשר את הסכמתו לחרם שיזם‬
‫ספר ״הזוהר״ ותורת הקבלה בספרד‪ ,‬גברה ההתנגדות‬ ‫רבה של ברצלונה רבי שלמה בן אדרת‪ ,‬הרשב״א‪ ,‬גדול‬
‫לפסק ההלכה שהוציא הרא״ש‪ ,‬שתבע להניח תפילין אף‬ ‫חכמי ספרד‪ ,‬על לימוד החוכמות החיצוניות וכנגד‬
‫בחול המועד‪ .‬זמן רב התחולל המאבק בין אסכולת הרא״ש‬ ‫המלעיגים על דברי חכמים‪ .‬לימים התעוררו בין שני‬
‫לבין זו של הרשב״א בעניין זה‪ ,‬כל אחד מהרבנים נהג‬ ‫החכמים הגדולים של הדור‪ ,‬הרא״ש והרשב״א‪ ,‬זה בן‬

‫ופסק כמסורותיו ותבע משומעיו ללכת בעקבותיו‪.‬‬ ‫אשכנז וזה בן ספרד‪ ,‬מחלוקות רבות‪.‬‬
‫לא כל הנוהג בספרד נראה להרא״ש‪ ,‬האמון על תורת‬
‫מסתגר בחצר משלו‬ ‫אשכנז וצרפת‪ .‬הוא ביקש לשנות ממנהגי ספרד‪ ,‬שסמכו על‬
‫פסיקות רבניהם הגדולים‪ ,‬כמו הרי״ף‪ ,‬רבי יצחק אלפסי בן‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬החיים בספרד הנוצדית לא הטיבו עם‬ ‫המאה ה־‪ , 11‬וזנחו את לימוד התלמוד עצמו‪ .‬הרא״ש‬
‫הרא״ש‪ .‬המאבקים הרבים התישו את כוחו‪ .‬אך יותר מכל‬ ‫ביקש בישיבה שהקים בטולידו ללמוד את השקלא־וטריא‬
‫היה לו קשה להסתגל לדדכי ההשכלה של יהודי ספרד‬ ‫של הגמרא לעומקה יחד עם המשא־ומתן של בעלי‬
‫וסדרי חייהם התקיפים היו זרים לו‪ .‬בסוף ימיו הסתגר‪ ,‬יחד‬
‫עם חסידיו‪ ,‬ב״חצר חסידית״ שהתכנסה בתוך מסורותיה‬ ‫התוספות ולהוציא משם יסודות להלכות חדשות‪.‬‬
‫והמשיכה לקיים בספדד אורח־חיים אשכנזי מובהק‪ ,‬ליבו‬ ‫אולם הרא״ש ביקש גם להשתלב בחיי הקהילה‪ ,‬למד את‬
‫של הרא״ש נשאר נאמן לחברה ולתרבות שממנה בא‪.‬‬ ‫השפה הערבית וסמך ידו על העונשים החמורים שהיו‬
‫למדות שבמשך הזמן צומצמו ההבדלים בדרכי הלימוד בין‬ ‫נהוגים בחברה הנוצרית ושהתקבלו גם על־ידי היהודים‪,‬‬
‫שתי המדינות‪ ,‬והעובדה שצרפת ואשכנז חדלו להיות‬ ‫כמו הטלת מומים‪ ,‬כריתת אפה של פרוצה יהודיה והוצאה‬
‫מרכזי תורה וברצלונה וטולידו תפסו את מקומן‪ ,‬דעתו לא‬ ‫להורג של יהודים שגידפו את אלוהים או שהלשינו‬
‫השתנתה‪ .‬צאן מרעיתו הספרדי הנחיל לו מפח נפש ואת‬
‫שנות חייו האחרונות בילה מסוגר בחוג משפחתו‪ ,‬ישיבתו‬ ‫למלכות‪.‬‬
‫בחייו הפרטיים נשאר הרא״ש נאמן למנהגי אשכנז אבל‬
‫ותלמידיו המובהקים‪.‬‬ ‫בפסיקותיו לא העדיף את חכמי אשכנז וצרפת‪ .‬הוא היה‬
‫קהילת טולידו שבתחילה קיבלה אותו בהתלהבות‪,‬‬ ‫עקבי ועצמאי בפסקיו ונהג לפי ההלכה המבוססת על‬
‫דחתה‪ ,‬ככל שנקפו השנים‪ ,‬את המסורת שר׳ אשר הביא‬ ‫ראיות מן התלמודים‪ .‬הוא לא הסכים עם מנהגים שבני‬
‫עמו‪ ,‬גם ההתנצחויות עם הרשב״א‪ ,‬גאונה של ספרד‪ ,‬לא‬ ‫אשכנז וצרפת נהגו בהם לחומרה ולא נטה גם לדעתם של‬
‫הוסיפו לכבודו‪ .‬דברים שכתב בספרד הינם המשך ישיר‬ ‫מחמירים בני ספרד‪ .‬הוא התיר ללבוש טלית של פשתן‬
‫לסגנון שכתב באשכנז והארץ החרשה ומסורותיה לא שינו‬ ‫ולברך עליה או לכבד את הבית בשבת‪ ,‬כמנהג המקום;‬
‫בהם‪ .‬פסקיו הספרדיים אינם שונים במהותם מפסקי חכמי‬ ‫אבל היות שבאשכנז ובצרפת אסרו על מנהגים אלה‪ ,‬אסר‬
‫אשכנז וצרפת‪ .‬השינויים היחידים קשורים בשימושים‬ ‫אותם הרא״ש על בני ביתו ועל יוצאי ארצות אלה‪ .‬הוא‬
‫שעשה הרב בספרי הלכה ספרדים ובציטוטים מדברי חכמי‬ ‫עצמו נזהר מלנהוג בפרהסיא ולעיני כל בניגוד למנהג‬
‫ספרד‪ ,‬שנועדו להקל על החדרת ספריו לישיבות ספרד‪.‬‬ ‫המקובל בקרב בני עירו ואף ביקש מבני ארצו לנהוג כך‪,‬‬
‫בדדך זו הוא ניסה גם להחדיר ולהעמיד את לימוד חכמי‬ ‫היו מנהגים שהרא״ש התיר לקיימם רק מתוך רצון למנוע‬
‫ריב ומחלוקת‪ ,‬למרות שהרשב״א‪ ,‬רבה של ברצלונה‪,‬‬
‫ה׳תוספות׳ כשיגדת לימוד בתלמוד‪.‬‬ ‫התנגד להם בחריפות‪ .‬בקורדובה ואולי באנדלוסיה כולה‬
‫הרא״ש נפטר בשנת ‪ 1320‬כאיש עני‪ .‬נסיונו של בן האדץ‬ ‫נהגו לגבות שטרות אף אם ״עברו עליהם ששים ושבעים‬
‫האחרת‪ ,‬שלה מסודת לימוד ודעת עמוקה‪ ,‬להשתלב‬ ‫שנה״ בעזרת בית־דין‪ ,‬ולא חששו לשמיטת כספים כפי‬
‫ההלכה‪ ,‬הרא״ש הצדיק מנהג זה‪ ,‬אף שלא היה נהוג כלל‬
‫בחכמת הארץ החדשה‪ ,‬לא עלה על הצד הטוב ביותר‪,‬‬