Page 63 - GQ 12
P. 63

‫ ילולימ םוגרתמ סטיותיוו הרותל ןואג הידעס בר םותרג ‪61‬‬

    ‫‪5 .5‬ויקרא ז‪ ,‬טז‪' :‬זבח ביום הקריבו את זבחו' מתורגם ' ֿדבח‪ ...‬פי יום‬
                                                         ‫תקריבה לה'‪.‬‬

    ‫‪6 .6‬במדבר א‪ ,‬נד‪' :‬ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו'‬
    ‫מתורגם‪' :‬פצנע בנו אסראיל כ ֿגמיע מא אמר אללה מוסי והרון[!; כך‬

                                              ‫בטעות בכ''י פטרבורג‪.']16‬‬

    ‫(ב) המקראות בנויים בעיקר בסגנון הדרגתי ונוטים לחזור על שמות עצם‬
    ‫פרטיים (ואף כלליים)‪ ,‬והכתובים מתאפיינים בהכפלה ואף בשילוש של אותם‬
    ‫משפטים מאוחים מרובים‪ .‬הדבר בולט במיוחד כששמות עצם אלה משמשים‬
    ‫כנושאים‪ ,‬אבל לא רק במקרים כאלה‪ .‬והנה‪ ,‬הגאון נוטה שלא לחזור על שמות‪,‬‬
    ‫כי בסגנון הערבי הבתר־קלסי זרה החזרה הזאת‪ .‬תופעה זו בולטת מאוד בשמות‬

                           ‫עצם פרטיים שהכתובים מכפילים ומשלשים‪ 17.‬לדוגמה‪:‬‬
    ‫‪1 .1‬בראשית ל‪ ,‬ט–י‪' :‬ותרא לאה‪ ...‬ותקח את זלפה שפחתה ותתן ֹאתה‬
    ‫ליעקב לאשה‪ .‬ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן'‪ .‬מלבד ארבעת‬
    ‫המשפטים המאוחים‪ ,‬לפנינו חזרה על זלפה‪ ,‬לאה ויעקב‪ .‬לא זו‬
    ‫בלבד שהגאון הופך את המשפט המאוחה הראשון למשפט זמן (עיין‬
    ‫להלן‪ ,‬פסקה ג) אלא שהוא אף נמנע מלחזור על השמות‪' :‬ולמא ראת‬
    ‫לאה (אי ֿצא)‪ ...‬אֿכ ֿדת זלפה אמתהא ואעטתהא ליעקוב זו ֿג ֿה פולדת‬
    ‫לה אבנא'‪ .‬שלוש המילים האחרונות‪' ,‬פולדת לה אבנא'‪ ,‬עומדות‬
    ‫במקום שש[!] מילים במקרא‪' :‬ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן'‪.‬‬
    ‫ואכן‪ ,‬מבחינת החידוש אין שש מילים אלה מוסרות יותר מאשר שלוש‬
    ‫המילים שבתרגום הערבי‪ ,‬כי ידוע גם ידוע שזלפה היא שילדה‪ ,‬שהיא‬

                     ‫שפחת לאה ושהיא ילדה ליעקב ולא למישהו אחר‪.‬‬
    ‫‪2 .2‬דוגמה בולטת אחרת להבדל זה בין הכתוב לתרגום רס''ג היא במדבר‬
    ‫ח‪ ,‬יט‪...' :‬מתוך בני ישראל לע ֹבד את ע ֹבדת בני ישראל באהל מועד‬
    ‫ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל‪.'...‬‬

                                              ‫‪ 	16‬בתאג' גדול הושלם‪' :‬כ ֿדאך צנעו'‪ ,‬מן הסתם בידי מעתיק‪.‬‬
     ‫‪ 	17‬וכן להפך‪ ,‬הגאון עשוי להרחיב אם הוא חושב שהדבר נחוץ להבנה טובה יותר של הכתובים (השווה‪:‬‬
     ‫בן־שמאי [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪ .)149‬ראה‪ :‬בראשית לא‪ ,‬לד‪' :‬ולא מצא' מתורגם בהרחבה‪' :‬ולם י ֿגד שיא';‬
     ‫שם נ‪ ,‬יז‪' :‬בדברם אליו' תרגם 'חין כלמוה ב ֿדלך' = 'כשאמרו לו זאת'‪ .‬בעקבות תרגום ירושלמי ומדרשים‬
     ‫המוסיפים על המאמר 'אני ה' אלוהיהם' ודומיו מילים אחדות‪ ,‬המסבירות מדוע הובא המאמר‪ ,‬שהרי‬
     ‫הוא נראה לכאורה מיותר‪ ,‬מסביר רב סעדיה גאון דרך קבע‪ ,‬במילים מעטות‪ ,‬מה ראה הכתוב לאומרו‪.‬‬
      ‫מעין שמות כט‪ ,‬מו‪ ,‬ושם הוא מוסיף‪' :‬אפי אבדא (כך כ''י פטרבורג) ב ֿדלך'‪ ,‬כלומר 'לעולם אקיים זאת'‪.‬‬
   58   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68