Page 90 - תאטרון 38
P. 90

‫לבטא במילים את זוועות המלחמה ואת הבלבול הנובע מההרגשה כי צריך לשמוח – הרי הבן חזר‬
‫הביתה בשלום‪ .‬אולם‪ ,‬התפקיד העיקרי של השתיקה כחומר גלם של היצירה מתבהר רק בסוף‬
‫המערכון‪ ,‬כשנוצר הדיסוננס בין המחווה האילמת )הבן כובש פניו בידיו כסימן ייאוש( לבין מילות‬
‫הקריין על האושר והשמחה‪ .‬מחוות הבן מעידה כי – למרות תחושת ההקלה – אין זה רגע חגיגי‬
‫ומאושר‪ .‬ביזכרונו של הבן חרותה חווית המלחמה – ואולי גם המודעות כי קרבות חדשים יבואו‪ .‬כפי‬
‫שכתב לוין בשירו את ואני והמלחמה הבאה באותה תוכנית‪ ,‬תום המלחמה הוא אשליה; במוקדם או‬
‫במאוחר תפרוץ מלחמה חדשה‪ .‬דהיינו‪ ,‬פנטומימה זו משמשת כלי להבעת אירוניה‪ .‬את סיפור הקריין‬
‫ניתן לפרש כמשאלה‪ ,‬אגדה עם סוף טוב או שיח תקשורתי תועמלני‪ ,‬בעוד שמשחקן האילם של‬
‫הדמויות משקף את החיים האמיתיים‪ .‬משילוב של שני רבדים אלו נובע הדיסוננס‪ ,‬וממנו – האירוניה‪.‬‬
‫החיים אינם כמו באגדות או בטלוויזיה; הם יותר מסובכים וקשים‪ ,‬יש בהם מקום לתחושת הקלה וגם‬

                                                                                       ‫לייאוש‪.‬‬

                                 ‫המסר שמאחורי השתיקה‬

‫השתיקה על הבמה עשויה להתממש באמצעות פנטומימה‪ ,‬אך היא עשויה גם להוות חלק של‬
‫ה"חוץ‪-‬במה" או פשוט לא להיות משוחקת‪ ,‬אלא לנבוע מסיטואציה בימתית נתונה‪ .‬במקרה כזה‬
‫הצופה אינו מתמקד בסגנון המשחק ואינו מתייחס לשקט כאל אמצעי ביטוי מיוחד‪ ,‬אלא ניגש לשקט‬
‫כאל דבר טבעי – ומשתמש בו לבניית משמעויות‪ .‬הקברטים של לוין וה‪ STS-‬מספקים דוגמאות‬

                                                                       ‫לתפקיד זה של השתיקה‪.‬‬

‫מסדר הניצחון של מלחמת ‪ 11‬הדקות הוא מערכון נוסף מהתכנית את ואני והמלחמה הבאה‪ .‬זהו‬
‫נאום של אלוף‪ 34,‬בו הוא פונה לחייליו ומפקדיו‪ ,‬כדי לברך אותם על הניצחון בקרב‪" :‬לפני ‪ 11‬דקות‬
‫יצאנו‪ ,‬שכם אחד‪ ,‬לב אחד‪ ,‬לקראת האויב ]‪ .[...‬ב‪ 11-‬דקות הצלחנו להשמיד‪ ,‬לחסל‪ ,‬להפיץ‪ ,‬לרמוס‪,‬‬
‫לרסק‪ ,‬לחתוך‪ ,‬לקצץ‪ ,‬לפצפץ ולמעוך את אויבינו‪ .‬אמנם‪ ,‬לא קלה היתה המערכה‪ .‬מחיר דמים יקר‬
‫שילמנו" )לוין‪ .(13 ,‬בסוף הנאום מתברר עד כמה יקר היה מחיר הדמים; האלוף מדבר אל מגרש ריק‪,‬‬

                                                       ‫אף לא אחד מחטיבה שלמה נשאר בחיים‪.‬‬

                                       ‫]מחפש במבטו מישהו על המגרש ומנסה להמשיך בנאום[‬
                                                                                     ‫חיילים‪...‬‬
                                                                                       ‫]פאוזה[‬
                                                                                     ‫חיילים‪...‬‬

                                   ‫]הוא עומד רגע אובד עצות‪ ,‬ופתאום הוא נושא עיניו השמימה[‬
                                                                                      ‫חיילים!‬
                                                                                     ‫]מצדיע[‪.‬‬

‫המערכון נכתב בהשראת נאום אמיתי – נאומו של אל"מ שמואל גונן בתום מלחמת ששת ‪34‬‬
‫(‪279.‬הימים )לוין‪,‬‬

‫גליון ‪89 38‬‬
   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94   95