Page 94 - תאטרון 38
P. 94
טאוטולוגיה ,כדברי רולאן בארת ,היא רצח כפול ,של השפה ושל ההיגיון ,וכאן מציגים ארבעה
דוברים חזון מילולי מבעית על אי יכולתה של השפה למשמע.
הזבובים ימותו כמו זבובים
החזיר הנשחט יצווח כאילו שוחטים אותו
את המצורעים ינדו כמו מצורעים
הדם יהיה אדום כדם
יהושע הפרוע יהיה פרוע כמו יהושע הפרוע
הספוג יהיה ספוג כספוג
העורב יהיה שחור כעורב
האבן תהיה קשה כאבן
]פטר הנדקה ,חזון ,מתוך מבעד לאלים ,ערך ותרגם שמעון לוי ,דיונון ,ת"א [1988
בקספר הנדקה מתמודד עם "מה שהיה יכול לקרות למישהו" ,ולשם כך הוא בוחר בקספר האוזר,
"ילד הפלא של אירופה" ,ממזר של שליט ,שנכלא בינקותו בחדר צר בטירה ,ובגיל ,16כששוחרר
מכלאו ,מלמדים אותו לדבר .קספר עוסק בעינוי הדיבור .דיכוי על ידי כפיית הצורך לדבר .קספר של
הנדקה הוא "דמות בימתית" ,תמצית התימהון בעת הלידה ,המושלכות אל הבמה" .אני רק במקרה",
כך נגמר המחזה.
לדמויות של הנדקה אין ]כביכול ,כמעט[ רפרנטים במציאות החוץ-תיאטרונית ,והשחקנים עולים על
הבימה עם ניסיון בימתי בלבד ,כפי שנפתח ונמשך המחזה הרכיבה על פני הבודנזה )] (1970בתרגום
שמעון לוי ,בית צבי .[1984הדמויות מקבלות את שמות השחקנים הגרמניים הידועים אמיל ינינגז,
אליזבת ברגנר ,אריך פון שטרוהיים ואחרים .הבמה מתפקדת כחור קוסמי שחור ,מוצצת את
המציאות אל תוך כבידתה .בפתיחה נגלית במה עם רהיטים מכוסים ,כאילו שנים כבר לא הוזזו
ממקומם .אז מגיע שואב אבק ,רמז חביב למה שהנדקה עושה לתיאטרון בכלל ,לגרמני בפרט.
מסירים את הכיסויים .ינינגז פותח בדיבור צרוד כמי שהמון זמן לא דיבר" :כמו שאמרתי ]שהייה[ רגע
גרוע" .התיאטרון מוצג כמציאות חלופית בלתי אמינה בעליל .מזויפת ,מלאכותית ובעצם גם
מצחיקה מאוד ,גם ברצינותה .על אף רציחותיו המתמשכות של המוסכמות התיאטרוניות ,הנדקה
עדיין קצת ברכטיאני .הריהו בכל זאת משתמש בשפה ,איכשהו מתריס בגליליאו גלילאית-
תיאטרונית "בכל זאת נוע תנוע" ,רוצח את הורי הבמה שלו ומבקש רחמים כי הוא יתום.
בהשעה שבה לא ידענו זה מזו דבר הנדקה נמנע לגמרי ממלים .כלוליין של דרמה פוסט מודרנית
מוקדמת ,הוא נע-ונד בין פוזיטיביזם לוגי ]"גבולות לשוני הם גבולות עולמי"[ לבין אקזיסטנציאליזם
המתייחס ל"ככותה" המחייבת של הבמה .הרי הנדקה מנסה בכל זאת שלא לשתוק – שוב ויטגנשטיין
– על מה שאי אפשר לדבר עליו .במקום עלילה ,הנדקה מחלל את הזמן ,מזמן את החלל .הופך את
היוצרות .הוראות הבימוי במחזה לתנועה בכיכר הן תיאור אמיתי וגם בדיוני של בני אדם ,תלבושות,
חפצים ,של חלקיקים נעים ,של כאוס הנענה לפעמים לכללים נעלמים; ובה בעת גם שירה צרופה.
גליון 93 38
