Page 93 - תאטרון 38
P. 93
שתיקה כפעולה בימתית
שמעון לוי
"השעה שלא ידענו "...הערות ותרגום
למחזה של פטר הנדקה
פטר הנדקה ,סופר ,מחזאי ,משורר עטור פרסים ופעיל פוליטי ,נחשב מחשובי היוצרים בגרמנית
ומהחדשנים שבהם .הוא נולד באוסטריה ב .1942-מעורבותו לטובת סרביה במלחמת יוגוסלביה
העלתה עליו את חמתם של רבים ,ביניהם אחד ,שטען שלתת להנדקה את פרס איבסן דומה למתן
פרס עמנואל קנט ליוזף גבלס .לעומתו המחזאי יון פוסה דווקא חשב ,שלהנדקה מגיע גם פרס נובל.
כמה ממחזותיו של הנדקה הם פורצי-דרך רדיקליים בדרמה ובתיאטרון בחמישים השנה האחרונות.
"כבר לא מתעלמים מכם .כבר לא מתייחסים אליכם כסתם קוראי קריאות ביניים… זה לא משחק.
כאן אין היצדים .כאן אין התרחשות האמורה לדבר אל לבכם .זה לא משחק .אנחנו לא יוצאים משום
משחק החוצה כדי לפנות אליכם .אין לנו צורך בשום אשליות כדי לסלק את האשליות שלכם….
אתם תשתעממו אם לא תרצו שיפנו אליכם] ".פטר הנדקה ,העלבת הקהל ,תרגם שמעון לוי ,אורעם,
תל אביב .[1990
העלבת הקהל והאשמה עצמית ] [1965המטא-תיאטרוניים במובהק אינם רק מחקר יסודי ,שיטתי
ומעמיק בתיאטרון ,אלא גם מחזות בימתיים מרתקים להפליא ,מבנית ,תמטית ודימויית; כלומר
מבחינה אסתטית ואמירתית ,כולל חתירה תחת אושיות ההצגה הזאת עצמה .בהעלבת הקהל הקהל
הוא הנידון ,תרתי משמע .בישראל הוצגו ארבע הפקות מלאות של העלבת הקהל ,וכשליש מהטקסט
היווה חלק מהותי מהמופע וירוס של אוהד נהרין .בהאשמה עצמית נידונים השחקנים.
"רגע אחד יכולתי לחטוא .רגע אחר יכולתי לעמוד לדין .רגע אחד יכולתי לאבד את כבודי…" ][...
"באתי לעולם סובל מהחטא הקדמון .החטא היה חתום בטבעי .לאחר יום אחד בעולם כבר לא הייתי
חף מחטא .מתגלגל מצד אל צד סחטתי את שדי אמי .כל שידעתי הוא לינוק .כל שידעתי הוא
להשביע את תשוקותיי…" ]" [...לא ייחסתי את הסלידה שלי מן המחשבה על העתיד כהוכחה לאי
קיום שלי לאחר המוות .לא ייחסתי כאב מתמשך כהוכחה לזמן החולף…" ]" [...הלכתי לתיאטרון.
קראתי את הטקסט הזה .שיננתי את הטקסט הזה .שיחקתי לפניכם את הטקסט הזה] ".פטר הנדקה,
האשמה עצמית ,תרגם שמעון לוי ,אורעם ,תל אביב .[1990
חזון ] [1966הוא סדרת טאוטולוגיות .המוטו למחזה הזה ,מיסה שחורה ממש המטהרת את הקהל
מקתרסיס ,שאול מאוסיפ מנדלשטם" :היכן להתחיל?\ הכול מזדעזע ונוקע ממסילותיו \.האוויר
נרעד מהשוואות .אף מילה אינה טובה יותר מהאחרת\ הארץ מוט תימוט מדימויים…"
גליון 37 92
