Page 24 - תאטרון 39
P. 24
דורי פרנס
לעבוד עם רנה ירושלמי על פר גינט
העבודה על פר גינט עם רנה ירושלמי נדמתה לעתים למין היפוך של התמונה במחזה
שבה פר מקלף בצל .שם הוא מקלף גלדי בצל ולא מוצא את הגרעין ,בעוד שכאן נוספו
שכבות על גבי שכבות ,חלקן ממשיות ,וחלקן מתעתעות או מטעות ,מעל לגרעין
שהבליח בדעתה של הבמאית באופן אינטואיטיבי כמעט בראשית העבודה.
צברתי כבר מעט ניסיון בעבודה עם הגברת ירושלמי ,והשלב הראשון תמיד הוא התלהבות
לקראת עבודה חדשה :עושים מחזה! שב ותרגם אותו! -במקרה של פר גינט עבודת התרגום
ארכה מספר חודשים ,שבמהלכם נפגשנו כל פעם כדי לקרוא מערכה נוספת.
השלב ההכרחי הבא כמעט תמיד ,לאחר שיש כבר מחזה ,בעברית ,וקראנו אותו יחד מספר
פעמים ,מתבטא במלים "מחזה נהדר .אין לי מושג מה אני עו ָשה אתו ולמה" .אז מתחילים מתוך
הערפל .היא שואלת הרבה שאלות תם ,שאלות מכשילות ,שאלות שקשורות ושאינן קשורות;
היא קוראת; היא מחפשת; מתייעצת ,מתייאשת .ואז ,אחרי איזה זמן ,מהבהב אצלה משהו
שדומה לזיק באישון העין :היא מצאה איזה קצה חוט.
בפר גינט זה היה נאומו של מי שמכונה במחזה "הרזה" .בהצגה בסופו של דבר אוחדו דמותו
עם זו של מתיך הכפתורים לאישיות אחת ,שקראנו לה לפעמים "הצלם" ולפעמים ,מתוך הרגל,
"המתיך" .הקטע הזה היה הגרעין שממנו התחיל לנבוט העיבוד להצגה.
בפּריז גילו לא מזמן מדענים המתיך:
איך להתקין בעזרת השמש דיוקנים.
יש דיוקן פשוט וישיר ַבּטיב,
ויש מה שנקרא נגטיב.
שם האור הוא צל ,התמונה הפוכה,
לעין רגילה היא נראית דוחה;
אך הדמיון בין השתיים עמוק עד אינסוף,
כל מה שנדרש הוא -לחשוף.
אם בנגטיב צולמה נשמה
כל חייה ,עד אחרון יומה,
לא זורקים את הפלאטה לפח ה ְבּלאי,
פשוט שולחים אותה אלי.
אני משפץ ,מטפל ,משכלל,
23ת א ט ר ו ן גליון 39
