Page 19 - תאטרון 39
P. 19
הוא רואה אור מרחוק ,האור בבקתה ,הוא מבין שזו הבקתה שלו .מן הצד השני של הבמה
שומעים את דפיקות המקל הקלות של סולווי ,עיוורת וזקנה ,והוא מבקש ממנה למנות את
חטאיו וכך ינצל ,משוכנע שהיא עומדת להאשים אותו .אולם היא ,כפי שכתוב אצל איבסן ,עונה
על שאלתו של פר" :אז אמרי תשובה! איפה הייתי ,עצמי ,השלם ,האמיתי?" וסולווי עונה לו
"אצלי באמונה ,בתקווה ,באהבה".
-אז למרות עצמת הרגשות העולה מתוך תשובתה של סולווי ולמרות חזרתו אליה ואל
הבית ,הוא למעשה לא מקבל תשובה על מי הוא ועל היותו הוא עצמו?
הממחזר שעלה על הסולם חותם את ההצגה במילים "בצומת האחרון ניפגש ,פר" .בדיוק כמו הסופים
של צ'כוב ,ובמובן הזה איבסן הוא כל כך מודרניסט וזוהי גם הסיבה שהתחלנו מהסוף ,עם השחקן
המבוגר ,שכל פעם פוגש את עצמו ברגעים החשובים של חייו; הוא תמיד חושב שיוכל למצוא משהו,
הוכחה לכך שנלחם על עצמו .אבל במלחמה היחידה שהוא עשה ,עם הטרולים ,כשהבין שבשביל
לקבל את הממלכה ולשאת את הבת של מלך הטרולים יהיה עליו להקריב את העין שלו ,כלומר את
הראייה האנושית ,פעולה שממנה אין ריפוי ,אז הוא מוותר ,אבל אז הסיסמה של מלך הטרולים נחרתת
בו" ,היה לעצמך-רק" .כשהוא נמצא בתוך הטקסים של מלך הטרולים הטביעו בו את ה"צ'יפ" הזה;
סיפור עצוב אבל מלא אנרגיה של חוסר ויתור.
-אחד הדימויים המרכזיים והמוכרים מתוך המחזה הוא ה"פוזיטיב והנגטיב" הנקשרים
לעולם הצילום שאיבסן עסק בו רבות .מעבר ל"פסיכומאכיה" )מלחמת הנפש( בין הטוב
והרע ,ה"פוזיטיב והנגטיב" ,אולי אפשר להגדיר את פר כנגטיב של גיבור טראגי בגלל
הנכונות שלו להיכנע לחיים?
מחד ישנה כאן פשרה ,אין אדם חי שיכול שלא להיכנע; אם אתה רוצה לחיות אתה מתפשר.
הוא לא יכול לגלות את התשובה; זה לא אדיפוס .כל העניין בגיבור טראגי הוא שהוא אחר
מאתנו ,וכאן ישנו אדם חילוני שמוכר אייקונים דתיים לסיניים ,קונה עבדים ומוכר; מבטיח
לעצמו להיות "אני עצמי" ובסופו של דבר הוא מבין שזהו ערך בלתי מדיד ,אתה לא יודע אם
ניצחת או הפסדת ,נלחמים בקרב אבוד מראש ,אף אחד לא יכול להיות הוא עצמו ולשרוד .מצד
אחד הוא חוזר ומבטיח להיות הוא עצמו ומצד שני מוכן למכור את עצמו בכל רגע; הוא בנאדם
והוא בגודל של בנאדם.
-את באמת מדברת על איבסן במונחים אקזיסטנציאליסטיים ,וזה בהחלט קשור למשל
ולדימוי של הבצל .מה הייתה הפרשנות הבימתית שלך לבצל?
על הבמה נוצר קשר בין הטקסט של איבסן על הבצל לבין כמה דימויים ויזואליים .פר ,שדעתו
השתבשה עליו בבית המשוגעים יושב ו"מקלף" את חוטי הצמר של צעיפו) ,מזכיר קצת אנשים
מבוגרים בבתי אבות( ואז נכנסת הקרנה סטטית של הבצל שבה רואים את הבצל נפרד לעיגולים
עיגולים.
18ת א ט ר ו ן גליון 39
