Page 20 - תאטרון 39
P. 20
קלסיקה לא-ממוחזרת
מונולוג הבצל .דורון תבורי .צילום :נילי ממן
-כלומר שהשאלה היא לא רק הימצאותו או אי-הימצאותו של הגרעין בבצל ,בחיים ,אלא
גם של הקליפות והשכבות עצמן .הצעיף הזה של פר שאת מתארת מזכיר לי את הרגעים
האחרונים בטייפ האחרון של קראפ ,גם כן בגילומו של דורון תבורי ,אז הוא נשען על
הקיר האחורי של התאטרון ומתעטף כמו בצעיף בכל סלילי הקסטות של חייו המוקלטים;
זה מזכיר את הצילומים שנאספים שמתעדים את החיים ,כלומר שאולי יש כאן עיסוק
בשכבות ,ברגעים ,ולא ב"תוצאה" או ב"גרעין" של הבצל.
הרעיון של הבצל גאוני ממש בגלל עצם המחשבה שיש מרכז לאישיות של ה"אני האמיתי".
איבסן אומר שכשאתה מקלף זה רק נעשה יותר קטן; פלדנקרייז תמיד היה אומר "תפתחו את
הגוף ותראו לי איפה הנפש" ,אבל המסקנה היא שככל שמקלפים זה רק נעשה יותר קטן ואין
מרכז.
-לגבי הצילום והשימוש בצילום בתאטרון כיום .איבסן חוזר אל נושא הצילום ברבים
ממחזותיו ,אחת ההמצאות החשובות של תקופתו; בהדה גאבלר היא ולוובורג יושבים
ומביטים באלבום תמונות מירח הדבש שלה ושל טסמן ,בברווז הפרא יאלמר הוא מרטש
צילומים במקצועו ,וכמובן בפר גינט זהו דימוי מרכזי ,במיוחד סביב שאלת ה"פוזיטיב
והנגטיב" של נפש האדם .הטכנולוגיות הדיגיטליות כיום מאפשרות שימושים מסוגים
שונים בצילום והקרנות בתאטרון ,השתקפויות והכפלות אינסופיות ואמנם אנחנו עדים
לאינפלציה של "אפקטים" כאלו במופעי תאטרון רבים ,פעמים רבות ללא קשר אורגני
להצגה .כאן ,את בחרת להתמקד באיכויות של התאטרון ,במצלמה ישנה או אפילו דימוי
של מצלמה ,והשימוש בהקרנות שיצר עידן לוי הוא פיוטי ומטאפורי .למעשה ברבות
מתוך הצגותייך את משתמשת בדימויים מוקרנים ,בוויצק 91היו אלו דימויים מוקרנים
על מטולים ,מתוך ספרי רפואה של גוף האדם ,במיתוס ישנו שימוש במכשירים להקרנת
גליון 39ת א ט ר ו ן 19 
