Page 58 - תאטרון 39
P. 58
ליהוק
מקבת ,גיל פרנק ורותי אסרסאי ,התאטרון הקאמרי ) ,(2013צילום ז'ראר אלון באדיבות התאטרון הקאמרי
כל השחקניות והשחקנים שהוזכרו למדו בבתי ספר למשחק בארץ .התפקידים בהם לוהקו בתיאטרונים
הרפרטואריים הם בלתי מוגדרים מבחינה גזעית .אף-על-פי-כן ,ולמרות שלגזע הדמויות אין משמעות
עלילתית ,הקהל הישראלי מודע לכך שמן הסתם מריה של וויצק היא כפריה ממרכז אירופה ,שליידי
מקבת היא ממוצא סקוטי ,ואבא גוריו חי בצרפת של המאה התשע-עשרה .על-כן ,בולטת כוונת הליהוק
הרב-גזעי ,ולשמחת כל המעורבים ,הוא מתקבל בטבעיות .באף ביקורת תאטרון לא נרשמה הרמת
גבה; להיפך ,השחקנים זכו לשבחים .בנוסף ,בתאטרון חיפה בעונת 2013-2014חלקו שתי שחקניות
ממוצא אתיופי )אסתר רדא ונצנת זננך מקונן( תפקיד בהצגה גזע ,כאשר הטקסט של דויד מאמט דרש
שחקנית שחורת עור .משמע ,מדובר בליהוק 'נכון ביולוגית' ולא חוצה-גזע .במקרה זה לא נבחרה
האופציה להכהות את גוון העור של שחקניות 'לבנות '.אפשר לציין זאת בסיפוק ,בניגוד למקרה אותלו
בתאטרון גשר.
הבחירה בליהוק אינטגרטיבי'/עיוור' בתיאטרונים המרכזיים היא מעודדת ,ומצעידה את התאטרון
הישראלי אל תוך המאה העשרים ואחת .אולם בחירה זו מעוררת את השאלה מדוע בכל אחד
מהתיאטרונים המרכזיים משחקת שחקנית אחת ויחידה יוצאת אתיופיה .האם יש בכך מעין הצהרה
'פוליטיקלי קורקט' ) ?(politically correctהאם זוהי הצהרה הפגנתית שעל במותינו אין הפליה גזעית,
אך לשם כך הוקצה תפקיד אחד בלבד? נכון ל ,2015-תיאטרונים רפרטואריים עדיין לא הגדילו את
מצאי השחקנים יוצאי אתיופיה שלהם מעבר לאחת בכל תאטרון )בית לסין יוצא דופן מבחינה זו,
כאשר העסיק במקביל שחקן ושחקנית ,בשתי הפקות שונות( .מתעורר חשד מסוים של התנהלות
צדקנית וקמצנית ,ללא בדיקה אמיתית של הכחות האמנותיים הקיימים בקרב השחקנים יוצאי אתיופיה.
יש ביניהם קומיקאים מוכשרים המופיעים בהצגות סטנדאפ מצליחות )יוסי ואסה ,בירו טשלה ,ועוד(
גליון 39ת א ט ר ו ן 57 
