Page 105 - gag 42
P. 105
לאורך השיר האישה בוראת לה יקום מקביל ,המושתת שלב
אחר שלב על פרשת הבריאה במקרא ,רק שבמסגרתו
האישה מופיעה כמפלץ שכמו נדלה מסיפור קומיקס על
גיבור-על דמוי דינוזאור קדמון שיבעט בכל המוסכמות
דיברתי על הגילוי והכיסוי בשירתה של ברכה רוזנפלד .שיר קצר זה ,על ניסוחו
החסכוני ,הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך .להלכה שיר לירי ,מינורי ,על דמות
נשית טעונה .טעונה במה? מה גרם לעוצמתו האדירה של הפיצוץ בכוח להיכלא בה?
מדוע היא שותקת? שתיקה רועמת מאוד "בתוך הריק" בו היא חיה .כמו כל שיר
סוגסטיבי טוב הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים – הוא מקמץ במלים ,אך מרבה
במרווחים בין פסקאות בנות שתיים או שלוש מלים או שורות ,ובמרווחים אלה
המכוננים בלשון תורת ההתקבלות 'נקודות של אי-וודאות' המזמינות את הקורא
למלאן ,טמונה התשובה המקשה להתפענח .רק המלים "מבוקעת"" ,גרעין"" ,פיצוץ",
"רעש אדיר" מרמזות שהמטאפורה הסמויה בשיר היא ביקוע גרעיני ,ואוי לגבר
שישמע את השתיקה ,ויימצא בסביבה כשהפיצוץ המכוון נגדו ישתחרר מכלאו.
היצר הדמוני "הקונדסי" להתכתב עם מקורות קאנוניים ,ולהעמידם על ראשם ,אינו פוסח
גם על אחד השירים היפים בקובץ – ברוך היום (עמ' ,)9המוקדש לאשר רייך – שבו
המשוררת המיטיבה במיוחד לגאול את הפכים הקטנטנים ,האינטימיים ,המקנים טעם לחיינו,
מתארת אותו רגע בן חלוף שבו היא מתעוררת בהדרגה ,נים ולא נים ,עד שכל הדרו של
העולם נפרש לעיניה ,אולם דווקא אז היא מבכרת להתכנס אל תוכה .ובמשחק הגומלין הזה
בין העין הרומנטית של המשוררת המצלמת את החוץ האימפרסיוניסטי ,לבין העין,
"העדשה" האחרת של המצלמה ,הבודקת "אם כבדו המים" (הקונטרסט האירוני לשאיפת
נוח המשלח את היונה לראות "הקלו המים") בפנים האקספרסיוניסטי ,ניתן לראות מעין
סלפי של הנפש ,שכן העולם החיצוני אינו אלא הבבואה ,המראה ,של עין המשורר ,ולהפך.
ומתוך זרימה דו-כיוונית זו של חוץ ופנים ,הנובעת מרגישותה המופלאה של ברכה
לניואנסים הזעירים ביותר ,נברא שיר( .עמ' )9
ברוך היום
לאשר רייך
בֹ ֶקר טֹובֲ ,א ִני פֹו ַׁק ַׁחת ַׁע ִין ִמ ְשתֹו ֶמ ֶמת,
ֶש ִצ ָמאֹון ְלסֹוד ַׁה ֲחלֹומֹות ֲע ַׁד ִין ְמ ַׁכ ֶסה אֹו ָתה
ְכמֹו ָירֹוד.
גיליון ַּ 42גג 103 
