Page 101 - gag 42

‫ְּב ָלשֹון ֲא ֻר ָּכה‬
‫ַנ ְט ִליא‬

‫ִס ּפ ּורי ַּב ִ ּדים‬
‫ְט ַלאי אל ְט ַלאי ַי ִּבי ַע סֹוד‬

‫ִמ ָּלה ְּב ִמ ָּלה‪ ,‬אֹות ְּבאֹות‬
‫הֹו ְלכֹות ּו ִמ ְצ ָט ְרפֹות‬
‫ְל ַג ּלֹות‬
‫ּו ְל ַכ ּסות‬

‫אני פותח דווקא בשיר ארס‪-‬פואטי (באלף‪ ,‬לא בעין!) זה‪ ,‬המופיע בסוף הספר – שיר‬
‫שברכה מצמידה לו את התרגום האנגלי "‪ "Patchwork‬בעל משמעות הלוואי‬
‫החיובית‪-‬שלילית המובהקת יותר מן העברית – משום שזהו שיר על מלאכת השירה‬
‫של ברכה רוזנפלד‪ .‬ואכן‪ ,‬אצל ברכה זו עשיית שירה‪ ,‬מלאכה‪ ,‬אמנות שיסודה‬
‫בא ּומנות‪ ,‬במובן הגשמי ביותר‪ ,‬ולא רק מתת אל ממקורות השראה מטאפיזיים‪-‬‬
‫רומנטיים שלא מעלמא הדין‪ ,‬אלא מחומרי יום יום מושאלים וממוחזרים מעולמות‬
‫שהריבוי האקלקטי שלהם מפתיע אצל משוררת אחת‪ :‬טכנולוגיה ומדע שימושי‪,‬‬
‫פיזיקה‪ ,‬מתמטיקה‪ ,‬רפואה וגיאוגרפיה‪ ,‬ידע ארץ ישראל‪ ,‬אקולוגיה‪ ,‬עיור והיסטוריה‪,‬‬
‫סידור התפילה‪ ,‬ועוד משמשים בערבוביה מתוחה‪ ,‬אינטראקטיבית וקוהרנטית גם יחד‪.‬‬
‫" ְט ַלאי אל ְט ַלאי ַי ִּבי ַע סֹוד"‪ ,‬אומר השיר‪ ,‬בחינת "יֹום ְליֹום ַי ִּבי ַע ֹאמר ְו ַל ְי ָלה ְּל ַל ְי ָלה‬
‫ְי ַח ּוה ָּד ַעת" שבתהילים יט' ג'‪ ,‬כשהמלים חוברות זו לזו‪ ,‬כמו במסה המפורסמת של‬
‫ביאליק‪ ,‬על מנת "לגלות ולכסות"‪ .‬מצרף הטלאים‪ ,‬חומרי הגלם של השיר‪ ,‬הוא‬
‫היוצר את הקומפוזיציה הקסומה שכמו מהדהדת במלל את האיקונוגרפיה העליזה‪,‬‬
‫האופטימית לכאורה‪ ,‬של שמיכת הטלאים הפיוטית‪ .‬זו איקונוגרפיה דמוית ציור נאיבי‬
‫כציוריו של שלום מצפת‪ ,‬או של לאה פיינבורג‪-‬ליליינהיים‪ ,‬אימה של ברכה‪ ,‬שעל‬
‫כריכת הספר‪ .‬ואכן‪ ,‬אופטימיות היא שמה הנרדף של ברכה רוזנפלד‪ .‬אבל אין זו‬
‫אופטימיות של שוטים‪ .‬היא מהולה בפיכחון ריאליסטי נוקב ובתחושה של כאב פיזי‬
‫מוחשי הנובע מן הלשון הגופנית‪ ,‬פשוטה כמשמעה‪ ,‬המאפיינת את שירתה‪ .‬השיר‬
‫אומר זאת כהאי לישנא בתמהיל של סגנון בלשנים‪ ,‬חייטים‪ ,‬רופאי חדר מיון‬
‫ופסיכולוגים‪ְּ " :‬ב ָש ָפה ְרה ּו ָטה ְו ָש ָפה ְשס ּו ָעה ‪ְ /‬ו ָש ָפה ש ִנ ְש ַּת ְּב ָשה ‪ּ ַ /‬ד ְע ָּת ּה ‪ָ /‬ש ָפה‬

‫ע ְליֹו ָנה ְל ָש ָפה ַּת ְח ּתֹו ָנה ‪ְּ /‬ב ָלשֹון ֲא ֻר ָּכה ‪ַ /‬נ ְט ִליא ‪ִ /‬ס ּפ ּורי ַּב ִ ּדים"‬

‫סיפורי הבדים הרב‪-‬משמעיים של השירה הקונקרטית והנשית של ברכה רוזנפלד –‬
‫המוכלאת מאריגים ובדיות‪ ,‬טלאי מלפנים וטלאי מאחור‪ ,‬שכל אחד יוכל לבחור כמו‬
‫אצל קדיה מולודובסקה ‪ -‬הם רב‪-‬קוליים‪ ,‬פוליפוניים‪ :‬לא רק עליזים ומתרוננים כצבעי‬
‫שמיכת טלאים של ילד‪ ,‬אלא גם דואבים כמו שפה שסועה‪ ,‬שפה טרופת דעת‪ ,‬ושפה‬
‫שתפרו אותה בעינויים לאחותה (הצלבה של דימוי פוליטי אקטואלי לסתימת פיות‪,‬‬
‫דימוי מיני‪ ,‬וסוגסטיה חושית היוצרת תגובה קשה בתודעת כל קורא ששפתו אי פעם‬

‫נחתכה ונתפרה‪.)...‬‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪99 ‬‬