Page 97 - gag 42
P. 97
עגנון משבח את מנדלי ,פרץ
וגוטמן (ש' בן-ציון) – ביאליק –
יוק! אבל אחרי מותם של ברנר
וביאליק הוא "מצטט" אותם
לטובתו :כביכול ביאליק
התעניין לדעת מעגנון את סוד
חיבורם של סיפורי "ספר
המעשים" ,כאשר מסתבר
שההפך הוא הנכון – ביאליק,
בשיחה עם הצייר חיים
גליקסברג ,מגנה את המנייריזם
שבסיפורים אלה ,את העובדה
שעגנון יוצא מעורו כדי
להיראות מקורי ,וכי לדעתו של
ביאליק כדי לכתוב פשוט צריך
כישרון
כמו שאין מוצאים כבר עניין בשיריהם של משוררי תקופת ההשכלה .מי כן זכה
לשבח ולפאר מעל כל אלה שבאו אחריו? – רנ"ק! ברומן זה נרמז (בלי להזכיר
שמות!) שביאליק ושלום עליכם משעממים.
בשאר יצירתו של עגנון יש כביכול התעלמות מוחלטת מביאליק (באותם מקומות
שהזכרתו מתבקשת ,ואפילו הכרחית) ,או דברי גנאי מפי גיבורים שונים .ב"שירה"
מוזכרת חנוכת האוניברסיטה העברית ,בה נשא ביאליק נאום מכונן ברוחו של אחד
העם (מרכז רוחני בארץ ישראל) ,אבל עגנון מתעלם ממנו לחלוטין .באותו רומן יש
לעג על "על שחיטה" (איש שכופר בעיקר מרעיש את השמים!) ,ותמרה ,הבת של
הגיבור הראשי ,הרבסט ,זורקת את ספרי המתמידים (ביאליק) והקבצנים (מנדלי)
לטובת "לנוכח פסל אפולו" של טשרניחובסקי .הפרופסור בכלם ב"שירה" מעיר
שביאליק איננו מקורי ,הוא אפיגון של פושקין .רק טשרניחובסקי מקורי .ב"אורח נטה
ללון" הגיבורה אניילה מגנה את "סיפורי המקרא" של ש' בן ציון וביאליק (דברים
דומים לאלה ששם בפיה השמיע עגנון בערוב יומו באוזני עיתונאי של "הצפה").
גיליון ַּ 42גג 95 
