Page 92 - gag 42
P. 92
באות לבדוק את הדירה ,והיא מוצאת חן בעיניהן ,אך הדיירים אינם לפי רוחם ,עד
שמגיעה היונה (עם כל הקונוטציות שהוזכרו לעיל) ,ואף על פי שיש פגמים בדירה
עצמה ,הרי שעם הדיירים האחרים היא דווקא כן מוכנה להסתדר .זיוה שמיר מצביעה
על הגעגועים של לאה גולדברג לנוף ולתרבות האירופיים – יש בסיפור חיות שאינן
אופייניות לפאונה של ארץ ישראל :סנאית ,קוקייה ,חזיר ,זמיר .היא מצביעה גם על
השפעתה של האגדה הרוסית "בקתת היער" ,שלפיה כל החיות ,שבדרך כלל עוינות
זו את זו ,מוכנות להתחמם בפרוותו של הדוב (הדוב הרוסי ,כמובן ,הסופח אליו
לאומים שונים ומשונים ,ושולט בהם).
זיוה שמיר מזכירה את כתיבתה הפרו-סובייטית של לאה גולדברג ("הדגל האדום",
"דן ודינה על עסקי מדינה") ,שבעת מלחמת העצמאות תרגמה את "מלחמה ושלום"
של לב טולסטוי ,ואת ספרה של אוהדת הפרטיזנים הקומוניסטים ,הסופרת האיטלקייה
רנטה ויגאני .לאה גולדברג בלעה ברצון את השקר הסובייטי ,שכביכול ברית
המועצות היא עוגן השלום העולמי ,בתקופה ש ּב ּה מעצמה זו חרחרה מלחמה ודיכאה
את כל העמים שבשליטתה .ג'ורג' אורוול ,שקלט במועד את הדו-פרצופיות המזוויעה
של העולם הקומוניסטי ("חוות החיות" ,)"1984" ,זכה לזלזול מצד לאה גולדברג.
ייתכן שלא צריך להתפלא על נטייתה זאת ,שהרי גדולי עולם כמו ז' .פ .סארטר
ואיגנציו סילונה נסחפו בהערצה לקומוניזם ,ובארץ שלנו רבים המשיכו להעריץ את
סטלין גם אחרי מאסר נציגי מפ"ם בפראג ,גם אחרי עלילת הרופאים ,וגם אחרי
השמדת כל האינטליגנציה היהודית בברית המועצות.
גם בנימין תמוז עם סיפורו "תחרות שחייה" ( )1951לא זכה להלל ושבח מפיה של
זיוה שמיר .הסיפור מתאר ידידות בין נער יהודי לנער ערבי ,שבסופו של דבר,
במלחמת השחרור ,הופכים להיות שובה (היהודי) ושבוי (הערבי) .תמוז מתאר אידיליה
שבין יהודים לערבים – האם הרופאה מרפאה ערבייה זקנה ,שמוכנה להשיא את
נכדתה לבנה של הרופאה .הרופאה ובנה מבלים בנופש בבית ערבי .זיוה שמיר
מזכירה לקוראים שהאידיליה הנ"ל הייתה יכולה להתרחש רק בדמיונו של תמוז.
במציאות היו מאורעות הדמים הנוראים של תרפ"א ,תרפ"ט ,תרצ"ו – תרצ"ט .זיוה
שמיר מוצאת עוד עובדות חסרות-שחר בסיפור :הערבייה היפואית המוסלמית מדברת
בצרפתית עם הרופאה (דבר שהיה אפשרי רק אצל ערביות נוצריות לבנוניות או
מצריות) ,לערבים לא היו פרדסים כפי שכתוב בסיפור ,אלא כרמי זיתים .פרדסים היו
לישובים היהודיים ,אין עצי שקמה בסביבות ירושלים ,אלא בחוף ובשפלה.
הסיפור של תמוז פסימי מאוד ,עבדול כרים הידיד מימי הנערות ,נהרג בטעות בהיותו
שבוי .וזה מרמז "שהפסדנו" ,כלומר ,ההתעללות באוכלוסייה הערבית ללא עוול
בכפה – עלולה להביא לסופה של המדינה (השוואה ל"מול היערות" של א"ב יהושע,
שם ערבי מצית יער שהוקם על חורבות כפר ערבי נטוש ,והסטודנט ,שומר היער,
המכין עבודה על הצלבנים ,אינו מוחה בידו .גם חיים באר הביע הסתייגות מהציונות
גיליון ַּ 42גג 90 
