Page 90 - gag 42
P. 90

‫דיוקנאות לאה גולדברג ונחום גוטמן מעשה ידי ש‪ .‬שחורי‬

‫ובהכשרת לבבות‪ ,‬ואילו הצעירים פרצו דרך אל מה שנראה כבלתי אפשרי‪ .‬זיוה‬
‫שמיר מצביעה על השפעת "תקוות עני"‪ ,‬של ביאליק‪ ,‬וכן של "הענק וגנו" של‬
‫אוסקר ויילד‪ .‬לסיפור "תחת העץ" יש תובנות הפוכות‪ :‬לעומת העבר הלוחמני של‬
‫איברהים ביי (המזכיר בתיאוריו את "מתי מדבר" של ביאליק)‪ ,‬שביחד עמו יושב‬
‫הדובר מתחת לעץ‪ ,‬הרי שהפתרון (הציוני) הוא נטיעת עץ‪ ,‬חריש וזריעה‪ ,‬והרבה‬

                                                                                      ‫סבלנות‪.‬‬

‫מורגש שהמחברת אוהבת במיוחד את סיפורו של נחום גוטמן (בנו של ש' בן‪-‬ציון)‬
‫"ביאטריצ'ה‪ ,‬או מעשה שתחילתו חמור‪ ,‬וסופו ארי דורס" שהתחבר בשנת ‪,1938‬‬
‫ופורסם כספר עם איורי המחבר בשנת ‪ .1942‬גיבור הספר הוא נחום גוטמן עצמו‪,‬‬
‫שמנסה בשלומיאליות להביא את חמורו הנרגן לרופא בהמות‪ .‬הוא שומע באקראי על‬
‫כתובת בפריס‪ ,‬שלא מומלץ להתגורר בה‪ ,‬וכשהוא מגיע לשם‪ ,‬דווקא כתובת זאת‬
‫(ברחוב ז'ורז' קיבייה ‪ ,32‬ליד גן החיות‪ ,‬שמעליה נוסעות רכבות מרעישות) עולה על‬
‫דל שפתיו כשהוא נשאל על ידי נהג המונית לאן להסיעו‪ .‬הבית הזה מתגלה כבית‬
‫משוגעים – רעש אימים מהרכבות ומתרגילי המצלתיים של מר מק מן הול‪ ,‬רעש שלא‬
‫מפריע לדיירים החירשים ולבעלת הבית הקפריזית שאוהבת‪-‬דוחה את כלבתה‬
‫ביאטריצ'ה (שם טעון – שם המוזה של דנטה ב"הקומדיה האלוהית")‪ .‬נחום גוטמן‬
‫הגיבור הנאיבי והפרובינציאלי שנקרה לעיר הסואנת פריס (הקבלה ל"האדום‬
 ‫והשחור" של סטנדל)‪ ,‬מוצא ארוכה לכלבה המסכנה ששכלה את גוריה‪ ,‬ומביא אותה‬

                                   ‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪88 ‬‬
   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94   95