Page 95 - gag 42

‫דיוקנו של כפוי טובה ‪ -‬על ספרה של זיוה שמיר "מאוהב לאויב‪,‬‬
‫עגנון מהרהר על ביאליק"‬

‫כידוע‪ ,‬חז"ל טענו בתוקף שהאל הכתיב את התורה למשה‪ ,‬לרבות שמונת הפסוקים‬
‫האחרונים בספר דברים המתארים את מותו‪ ,‬פסוקים שאותם לדבריהם כתב משה‬
‫בדמע (בבא בתרא ט"ו‪ ,‬ע"א)‪ .‬חבל שבאו אחריהם ר' אברהם אבן‪-‬עזרא וברוך‬
‫שפינוזה‪ ,‬וחוקרי המקרא שסברו אחרת‪ .‬הם פשוט שללו מאיתנו את הבדיחה היחידה‬
‫שיכולנו להפיק מספר התנ"ך הרציני עד אימה‪" :‬והאיש משה ענו מאוד מכל האדם‬
‫אשר על פני האדמה" (במדבר יב‪ ,‬ג)‪ .‬כנגד מי דברים אלה מכ ּוונים? כלפי ש"י עגון‬
‫שבנאום הכתרתו כחתן פרס נובל אמר בין שאר דבריו‪" :‬כשאני לעצמי מאוד קטן אני‬
‫בעיניי‪ ,‬כל ימיי לא זז ממני המזמור שאמר דויד‪ ,‬השם לא גבה ִל ִּבי ולא ָרמו עיניי‪"...‬‬
‫(מעצמי אל עצמי‪ ,‬שוקן תשל"ו עמ' ‪ .)88‬לאחר ששפך בכתביו קיתונות של שבחים‬
‫עצמיים‪ ,‬עד שקבע אפילו כי שמו נעלה משם המשיח (לפנים מהחומה‪ ,‬שוקן תשל"ה‪,‬‬

‫עמ' ‪ ,)183-182‬קבע ‪ -‬איך לא? – שהוא גם ענו וצנוע‪...‬‬

‫זיוה שמיר מזכירה בספרה זה את הנאום הנ"ל‪ ,‬שקומם את סופרי ישראל‪ ,‬ומצא ביטוי‬
‫חד בדברי תלונה שהשמיע משה שמיר‪ :‬כיצד ֵה ֵעז עגנון להציג עצמו כמי שיצר את‬
‫יצירתו יש מאין בהשמיעו את הטענה שהרמב"ם היה כביכול האחרון שממנו הוא‬
‫שאב את השראתו? זיוה שמיר פור ׂשת רשימה ארוכה של יוצרים מספרותנו ומספרות‬
‫העולם שניתן למצוא את רישומם ביצירתו של עגנון‪ :‬ר' נחמן מברצלב‪ ,‬יוסף פרל‪,‬‬
‫י"ל פרץ‪ ,‬מ"י ברדיצ'בסקי‪ ,‬ש' בן ציון‪ ,‬ברנר‪ ,‬גנסין‪ ,‬ועיקר העיקרים – ביאליק‪,‬‬
‫שהיה ממש ה ֶמנטֹור שלו‪ ,‬הן בחודשי ביקורו של המשורר בארץ‪-‬ישראל ב‪ ,1909‬והן‬
‫בעת שהייתו הממושכת בעיר המרחצאות הגרמנית באד הומבורג‪ .‬מהספרות הלועזית‬
‫נזכרים בספרה של זיוה שמיר בלזק‪ ,‬רילקה‪ ,‬קנוט המסון‪ ,‬תומאס מאן‪ ,‬ארתור‬
‫שניצלר‪ ,‬פרנץ קפקא‪ ,‬ברונו שולץ‪ .‬ואולם‪ ,‬עגנון שלל את האפשרות שמישהו השפיע‬

‫עליו‪ ,‬וטען שהיחיד שעשה כן אינו אלא הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא בכבודו ובעצמו‪.‬‬

‫זיוה שמיר מתקוממת על כך שעגנון לא אמר מילת תודה אחת לרעייתו שהקדישה‬
‫את חייה לו וליצירתו‪ ,‬ואף לא הודה כראוי לברוך קורצווייל שחיבר את נוסח‬
‫ההמלצה שבעקבותיה הוא זכה בפרס המכובד‪ ,‬ואשר הקדיש את מחקריו ואת הוראתו‬
‫באוניברסיטה ליצירתו של עגנון‪ .‬את קורצווייל הוא לא הזמין אפילו למסיבה שערכו‬
‫לכבודו אחרי הטקס באוניברסיטה העברית‪ .‬כל גינוניו העידו שהוא איננו חייב תודה‬
‫לאיש ושהוא מלא התפעלות מעצמו‪ .‬ברגע של זחיחות הדעת בשיחה עם עמוס עוז‬
‫הצעיר הוא סיפר כיצד לו ולי"ח ברנר הייתה אהבה משותפת – שניהם אהבו את ש"י‬

‫עגנון‪...‬‬

‫הספר שלפנינו מתרכז בעיקר ביחס הבלתי הוגן של עגנון כלפי ח"נ ביאליק‪ ,‬שהראה‬
‫ידידות לעגנון הצעיר‪ ,‬העניק לו מטובו‪ ,‬ואף כיבדֹו מעל ומעבר למה שמצופה ממשורר‬

‫לאומי כלפי יוצר בראשית דרכו‪.‬‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪93 ‬‬