Page 98 - gag 42
P. 98
עגנון משבח את מנדלי ,פרץ וגוטמן (ש' בן-ציון) – ביאליק – יוק! אבל אחרי מותם
של ברנר וביאליק הוא "מצטט" אותם לטובתו :כביכול ביאליק התעניין לדעת מעגנון
את סוד חיבורם של סיפורי "ספר המעשים" ,כאשר מסתבר שה ֶה ֵפך הוא הנכון –
ביאליק ,בשיחה עם הצייר חיים גליקסברג ,מגנה את המנייריזם שבסיפורים אלה ,את
העובדה שעגנון יוצא מעורו כדי להיראות מקורי ,וכי לדעתו של ביאליק כדי לכתוב
פשוט צריך כישרון.
עגנון "ציטט" את ברנר שטען כביכול שמנדלי חשוב מביאליק ,וכביכול ביאליק
שיבח את עגנון שהוא גדול ממנדלי .המסקנה :אם מנדלי גדול מביאליק ,ועגנון גדול
ממנדלי – על אחת כמה וכמה עגנון גדול מביאליק! יש עוד ֲא ָמרות שעגנון הדביק
לברנר ולביאליק שמטרתם להנמיך את קומתו של ביאליק ולהאדיר את שמו .ולא רק
דיבורים ,אלא גם מעשים :הוא כנראה הפציר במצנט שלו ,שלמה זלמן שוקן ,לתמוך
ב"כתובים" של שטיינמן ושלונסקי" ,המורדים הצעירים" בביאליק ,ולא ב"מאזנים"
"הסמרטוטי" .זאת ועוד :הוא עצמו פרסם ב"טורים" של שלונסקי לפליאתו ותדהמתו
של דב סדן ממערכת "דבר".
חטיבה גדולה בספר של זיוה שמיר מוקדשת לחוב של עגנון ליל"ג ולביאליק :דמותו של
הלמדן שאין לו מקצוע ,ולכן נוטש את אשתו לאנחות ,מוטיב שבשירות יל"ג ,השפיע ללא
ספק על "והיה העקוב למישור" .דניאל ב"ח ב"אורח נטה ללון" דומה בעיצוב דמותו
לגיבור הסקנדינבי ב"איש הסיפון" של ביאליק" .מאחורי הגדר" ,המתאר בן יחיד ומפונק
שבניגוד לתשוקותיו הוא נכנע להוריו ובוחר באישה "הנכונה" לנישואין – דומה מאוד
להירשל מ"סיפור פשוט" .התשובה המאוחרת לבית המדרש שבשירי ביאליק השפיעה
בוודאי על "אורח נטה ללון" ועל "בחנותו של מר לובלין".
הבאתי כאן רק קמצוץ משפע הדוגמאות שזיוה שמיר מביאה כדי להוכיח את השפעת
ביאליק ואחרים על יצירתו של עגנון .היא גם עורכת השוואה בין שני האישים
במבנה האישיות שלהם :ביאליק הוא איש פתוח ,מעניק לחבריו הסופרים ודואג להם.
הרי שתי דוגמאות עיקריות :כשמקסים גורקי השתדל אצל השלטונות הקומוניסטיים
להרשות לביאליק לצאת מברית המועצות ,ביאליק משך אחריו עוד עשרה בתי אב
של סופרים ,והוא גם זה שהזהיר את חבריו לנטוש את גרמניה כשהוא מנבא את
השואה (מילולית!) שתתחולל בעטיים של הנאצים .ביאליק הגדול מודה בהכנעה
שהושפע בשירה מיל"ג ,ובסיפורת ממנדלי ,להבדיל מההתכחשות של עגנון כלפי
האפשרות שמישהו השפיע על יצירתו.
זיוה שמיר היא מומחית מספר אחת בתחום יצירתו של ביאליק על כל רבדיה ,וממש
קשה לעקוב אחרי הספרים הרבים שכתבה עליו – ברור ,אם כן ,שעלילות השווא של
עגנון כנגד המשורר הלאומי זוכות למענה תקיף וחד משמעי ,מענה המסתמך גם על
טענותיהם של הסופרים שהכירו היטב את חולשותיו של עגנון :שלמה צמח ,עזריאל
אוכמני ,יצחק למדן; והקורא בהחלט משתכנע מטיעוניה .ולא רק זאת ,הספר הוא מלא
וגדוש בידע חובק עולם ,והקורא יוצא נשכר ,ולא רק באשר לתיזה המרכזית שלו.
גיליון ַּ 42גג 96 
