Page 103 - gag 42
P. 103
שראה והיצר ,המתניעים את התהליך המיני והיצירתי במשחק המקדים ,מותנית
בהיותם "נכים" ,בלתי מודעים ,אינטואיטיביים – " ִע ֵּור ְש ָפ ַׁת ִיםִ /א ֵּל ַׁמגע" .כשרוזנפלד
מתיכה את המלים הללו היא יוצרת אלכימיה של עוררות יצרית המצויה עדיין במצב
מאגמתי ,היולי ,הנדרשת לאותה " ִמ ָלהְ /ב ַׁה ְמ ָת ָנה" שתעניק לה צורה ,אלא שגם מילה
זו עוד מגששת בשלב של תעייה וטעייה " ֵּמ ֲאחֹו ֵּרי ַׁפ ְרגֹוד ֶשל ְת ִה ָיה /אֹו ֶר ֶבת" אחר
הדרך שבה " ַׁה ֹת ֶכן ַׁה ְמ ַׁפ ְע ֵּפ ַׁע" הדיוניסי (אם להידרש לטרמינולוגיה הניטשיאנית
המוכרת) ,התשוקתי ,הגואה -אותו זרם השראה המיתמר בשופכת הצד הגברי
בתהליך היצירה -יזכה לתבנית הצורנית ,האפולינית" ,ו ְל ַׁק ֵּב ַׁע ְז ַׁמן ִשנוי ִ /ה ְתחֹו ְללות /
ְל ַׁה ְש ִלים ִמ ְש ָפט ַׁה ְמ ַׁס ֵּכם ְתשו ָקה ְ //ו ִה ְת ַׁע ְברות" משמע – יאפשר באמצעות ההגעה
לאביונה ,לשיא האקט הארוטי ,לזרע הרוחני לחדור לרחם שתעבד את החומר
האמורפי של הלהט היצירתי להריון השיר .לעתים נדירות זוכה התהליך האניגמטי,
העוצמתי והחושני כל כך של היצירה ,אך גם הסובייקטיבי והבלתי ניתן לתיווך,
לרבות לזה החווה אותו – היוצר – לייצוג מילולי כה סוגסטיבי ,כה דינאמי ,כה רב-
שלבי ,מן הגרוי הראשוני ועד למימוש .לזאת מסוגלת רק משוררת היודעת למנף אקט
אינטימי כהזדווגות ,לממדים של אופרה ואגנרית קוסמית ,יוצרת ,שבשיר אחר מעזה
לתרגם את מסע הגבר על פני הטופוגרפיה של גוף האישה ,מבהונות רגליה ,דרך
שוקיה ,ירכיה ,גבעת אהבתה בואכה אבר מינה ,לאודיסאה קמאית-מיתית ,רבת
חתחתים וסכנות ,ועמוסה באיזכורים למיתולוגיה יוונית והמקראית (בין היתר ,בקיעת
ים סוף ,מסעה של מלכת שבא לשלמה ,העלייה לרגל ירושלימה ,הפלת חומות יריחו
ִוַׁ-פהיכָמְיָךבו ַׁקיֹובם'תם)ו ַׁכס/והלףמְָ,שלת ַָׁנםכחיאסָֹ,וכללתהַׁא ָלֶהא"ֳִ-אתִ-תנ ְ-יֹטַׁוה ַַׁׁיִבתמ ֶבןעֶ .ח/שַֹׁוה ָת ְֵּדלש ְרֹךֻּכושָֹולְםלהת ָ.ךֵּ /ֶ //במִָ/בַׁח ָאְ"נ ְרִ,פגִ ָבירניהעָֹ,מוקתהשִב ְכז ִַַׁׁחה ְהתימרֹורחבֹותוהָתקד ֶהש ַׁר,תלג ֲעַׁנהִִ ֹבגאייר"דְ.שלַׁ /אֵּ ָ /שבטיֵֹּחכן ְרףלְָ ,ךש"ַׁ,הֵּנ ִיתְמלְקַַָׁׁתעאוקמטה.וד ֵּדַׁמהי/טתֹ ִוְבשְָבנד ֹל ִהרש ֹמיךהק–ֹ,וֶז"תה--
ַׁ --עד ִלירו ָש ַׁל ִיםָ /.שם ִג ְב ַׁעת ָה ַׁא ֲה ָבה ַׁת ְמ ִתין ---עד ַׁים ַׁה ֶמ ַׁלחָ -- ,מקֹום ֲה ִכי ָנמו ְך
ְב ַׁפ ְר ִטיטו ָרה ֱא ֹל ִהית" אל שכרון החושים שבאורגזמהְ " :ב ִמ ְד ַׁבר ְיהו ָדה ַׁעל ְגבול
/ו ְש ֵּנינו ַׁנ ְמ ִריא ְ /קרֹו ִבים ָכל ַׁר ַׁעש ֶט ְקטֹו ִני ְי ַׁז ְע ֵּז ַׁע ָי ִריעו/ , ָָכה ְ ֲךע ָ/ר ָבו ְהר,חֹ/ו ִק ֲחיצםֹו ְצ/רֹ/ו ֵּמת ֱא ְֹלי ִ ִהרייםחֹו"
לומר ,כי הקורא עצמו מסיים דרך" .)46-7 ,ניתן ("סימני
את קריאתו השתוקה של השיר בהתנשפות ובאפיסת כוחות ,וזקוק לסיגריה שאחרי.
תחבולת ההיפרבוליזציה ,ההעצמה המוגזמת של נוכחותה ועוצמתה של האישה ,בד בבד עם
אליפטיזציה ,גימוד ,של הגבר (התכתבות מדעת או שלא מדעת עם עולמו של חנוך לוין?)
חוזרת בשיריה של ברכה רוזנפלד ,ומחזירה את היקום לעידן המטריארכט – שלטון האישה
הגדולה היוצרת קוסמולוגיה חלופית למיתוסים הפטריארכליים של בריאת העולם .כך,
למשל ,בשיר "מניפסט הניקיון הכללי או לא ֵּפס הכל על ציר האין הגדול" (עמ' – )78-79
שבו קול בלתי מזוהה נותן הנחיות לפעילויות סידור וניקוי ביתיות "מסורתיות" של האישה,
גם בעידן הפוסט-פמיניזם ,הנחשפות בהדרגה כתהליך של אפוקליפסה חיונית ,שבאמצעותה,
ובעזרת " ֶפ ֶלא ַׁה ְתשו ָקה" ,שהיא גלגל התנופה שאין בלתו בעולמה של ברכה רוזנפלד,
העולם יחזור אל התוהו ,שבתוכו ומתוכו יצמח יקום אישי וכלל-אנושי חדש ומטוהר:
גיליון ַּ 42גג 101 
