Page 96 - gag 42
P. 96
מימין לשמאל :דיוקנות ש"י עגנון וח"נ ביאליק מעשה ידי ש .שחורי
כאמור בפתיח לרשימה זאת ,עגנון ראה עצמו נעלה מהמשיח ,ובאמת זכה לכיבודים
שאף סופר עברי אחר לא זכה בהם – פעמיים פרס ביאליק ,פעמיים פרס ישראל ופרס
נובל ופרסים נוספים – אבל דבר אחד העכיר את רוחו :העובדה שלא הוא ,אלא
ביאליק ,נחשב לסופר הלאומי ולפסגת הספרות העברית .כדי להתגבר על משוכה
זאת הוא חש הכרח להנמיך את קומתו של ביאליק ,הן על ידי התעלמות ממנו במקום
שמתבקש היה להזכיר את שמו ואת ָּפ ֳעלו של המשורר ,והן על ידי ביזוי יצירתו
באמצעות רפליקות של גיבורי סיפוריו.
רבים הפצירו בעגנון שיפרסם את תוכן שיחותיו עם ביאליק במשך חמישים הימים
שלא זזה ידו של עגנון מיד ביאליק בחודשי ביקורו הראשון של המשורר בארץ-
ישראל ,ובמשך למעלה מחמש מאות יום שבהם התגוררו בשכנות בבאד הומבורג
שבגרמניה ,וניהלו שיחות ממושכות .עגנון מעולם לא נענה להפצרות .משה אונגרפלד
ביקש מעגנון לשאת דברים לזכר ביאליק ,ולא נענה .כשעגנון כתב נקרולוג על
ביאליק (שגנז ולא נתפרסם בחיי עגנון!) ,הוא מזכיר רק את מפעלו המחקרי (הכינוס),
ולא את יצירתו הבלטריסטית.
הביקור של המשורר הלאומי בארץ ישראל ( )1909מוזכר מפורשות רק בשתי יצירות
של עגנון" :גבעת החול" ו"תשרי" (גלגולו הראשון של "גבעת החול") ,ושם מוענק
לו שבח מפוקפק מפיה של גיבורה שאיננה "העיפרון הכי מחודד בקלמר" – יעל חיות
– שלדעתה ביאליק גדול מפזמוני (הכוונה לדויד שמעוני) .ב"תמול שלשום" ,הרומן
שהרחיב את היריעה של שני הסיפורים הנ"ל – ביקורו של ביאליק אינו נזכר אפילו
ברמז – יוק! אדרבה יש בו "נבואה" שיבוא יום ולא ימצאו עניין בשירים של ביאליק
גיליון ַּ 42גג 94 
