Page 64 - תאטרון 34
P. 64

‫מילותיו‪.‬‬

‫גרונמן משווה אמנים יהודים בגולה עם להקות נודדות של קומיקאים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אומר‬
‫גרונמן‪ ,‬בארץ־ישראל האמנים היהודים "חוזרים עתה לשחק בתיאטרון שלהם"‪ ,‬אשר‬
‫מזוהה עם דרמה‪ .‬אם כן‪ ,‬בזיהוי של קומדיה עם גלות‪ ,‬מבטא כאן גרונמן הבנה קלאסית של‬
‫הקומדיה‪ .‬כבר בכתביו של אפלטון ניכרת הבנת הגנאי של הקומדיה‪ .‬לדידו של אפלטון‪,‬‬
‫הקומדיה היא אמנות נמוכה‪ ,‬מפני שהצחוק הוא בעיניו וולגרי ומזהם את השכל הישר‪ 17.‬גם‬
‫על פי אריסטו‪ ,‬קומדיה היא אמנות נחותה היות שמשמעותה נגזרת מן השם היווני לכפר‬
‫)‪ – κωμῳ‬קוֹ ָמ ִאי(‪ .‬אריסטו מסביר‪ ,‬כי אמני הקומדיה היו נאלצים לנסוע מכפר לכפר‬
‫לאחר שגורשו מן העיר‪ .‬הסבר נוסף שנתן אריסטו הוא שהקומאי היו תהלוכות חגיגיות של‬
‫אלים מקומיים בין הכפרים‪ 18.‬לכן‪ ,‬בקריאה אריסטוטלית‪ ,‬הניסוח של גרונמן יכול להמחיש‬
‫את המעבר ממצב נחות לדרגה גבוהה יותר של קיום – מעם נטול מדינה ללאום מדיני‪.‬‬
‫פרשנות זו נתמכת על־ידי האטימולוגיה של המילה 'דרמה'‪ ,‬שהיא 'פעולה' במובן הפשוט‬
‫של המילה‪ :‬ממצב של להקת קומיקאים מגורשת‪ ,‬אשר תלויה במצבי הרוח של קהל‬
‫הצופים שלה או לחלופין בחסדי אלוהיהם‪ ,‬שחרר העם היהודי את עצמו ופעל )‪(δράω‬‬
‫דרך ההשכלה והלאומיות הציונית‪ .‬לפי פירוש זה‪ ,‬ניתן לומר שהעם היהודי תפס בשתי ידיו‬
‫את האחריות לקיומו־שלו וביקש לגאול את עצמו מגורלותיו המשיחיים‪ 19.‬עם זאת‪ ,‬בהתחשב‬
‫בהקשר הסמיוטי של המילה 'דרמה' ביוונית ובתרבות הקלאסית‪ ,‬נוכל גם לומר כי גרונמן מתאר‬

                                         ‫את השיבה לציון כגורל בלתי־נמנע של העם היהודי‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הבנה היסטורית של הקומדיה מלמדת אותנו שביצועיה היו בעיקר אלתורים‪ ,‬בעוד‬
‫הדרמה מסמלת טקסט יציב שהערותיו קונקרטיות וחד־משמעיות‪ 20.‬אבל כאן אנו שוב פוגשים‬
‫באמביוולנטיות האמורה‪ :‬המתח שנובע מתוך המפגש הדרמטי בין הטקסט המקראי כיסוד‬
‫לגיאוגרפיה תנ"כית ובין הטקסט הגיאו־פוליטי של מדינה יהודית ב"ארץ־ישראל" שנחרט לתוך‬
‫המקום‪ .‬כיצד התמודד גרונמן עם המתח הזה בעבודותיו? הוא פעל כל חייו למען בית לאומי‬
‫ליהודים במדינה דמוקראטית‪ ,‬אך ראה בשפה הגרמנית מרכיב בלתי נפרד מחייו – "מעין בית‬
‫רוחני" ‪ -‬עד סוף ימיו‪ 21.‬אם כן ניתן לשאול אילו יחסים קיימים בעבור גרונמן בין בית רוחני זה‬

                                        ‫ובין המולדת המיתית והאוטופיה הפוליטית של 'ציון'?‬

‫התייחסות לשאלות אלו חורגת ממסגרת המאמר הזה‪ ,‬אך הן קשורות בהחלט לאופן שבו הגדיר‬
‫גרונמן את הז'אנר של קומדיה )להקה נודדת( ושל דרמה )בית(‪ .‬מבט מהיר על חייו ועבודתו‬
‫יחשוף בפנינו שתי דוגמאות ספציפיות‪ ,‬שבעזרתן נוכל להבין את השימוש שלו במונחים אלו‪.‬‬
‫לדידו של גרונמן‪ ,‬הקומדיה בה"א הידיעה היא זו של היהודים הגרמנים המתבוללים‪ ,‬שהוא מתאר‬
‫גם כ"נשף מסכות" בספרו המפורסם ביותר תוהו ובוהו‪ .‬כבר בעמוד הראשון של הספר יכול‬

‫‪17 Plato, Republic, transl. Robin Waterfield (Oxford and New York: Oxford University Press, 1994), 360‬‬
‫‪18 Aristoteles, Poetik (Berlin: Akademie Verlag, 2008), Ch. 3, p.5ff‬‬

‫‪ 19‬על היחס בין משיחיות לציונות ראו‪ :‬משה אידל‪" ,‬רעיונות משיחיים ורעיונות ציוניים"‪ ,‬בתוך‪ :‬שמואל נח‬
       ‫אייזנשטדט ומשה ליסק )עורכים(‪ .‬הציונות והחזרה להיסטוריה )ירושלים‪ :‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬תשנ"ט‪(.‬‬

‫‪20 Andrew Stott, Comedy (London, New York : Routledge, 2005), 24-27.‬‬

‫‪21 Sammy Gronemann, Zu meiner Entlastung.‬‬

                                                                         ‫‪ 62‬גליון ‪34‬‬
   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69