Page 65 - תאטרון 34
P. 65
ביכורי מחקר
הקורא לפגוש את היהודי ברל ויינשטיין המביים את התנצרותו – כפרודיה סאטירית על
ההתבוללות של יהודי גרמניה .שלושים שנה מאוחר יותר ,לאחר מלחמת העולם השנייה ,לאחר
השואה ,גרונמן כותב טרגיקומדיה על "משפחת היינה" ),(Heinrich Heine und sein Onkel
ובה הוא מנסה לערטל את שורשי ההתבוללות היהודית בחייו של היינריך היינה .שימוש זה
בהיינה 22מדגיש את ההיבט הטרגי שמשתקף באותה פרספקטיבה של גרונמן על יהודי גרמניה,
אולם בצורה צינית יותר" :אילו רציתי לחשוף את עצמי ,כל המוני הגרדום היו צריכים לידום"23.
ברצוני להציג כעת טיעון הפוך למעבר האלגורי 'מטרגדיה לקומדיה' האמור לעיל ,המתבסס על
הנחה של היפוך קומי .אף על פי שגרונמן ראה ב'נשף המסכות' של יהודי גרמניה אלמנטים קומיים,
הוא בהחלט תפס זאת כטרגדיה שחיזקה את האנטישמיות .לדידו ,הדינאמיקה של האנטישמיות
מסומלת במגילת אסתר ובחג הפורים .לדבריו ,המן הרשע ,המגלם את האנטישמיות ,יחזור
לנצח־נצחים במסווים שונים כל עוד היהודים עצמם יופיעו בתחפושת ,כמתבוללים וכמעמידי פנים:
"כאשר כל המסכות ירדו ,גם המסכה של המן תיתלש" ,כותב גרונמן ,ומוסיף ומסביר ש"פורים ,חג
המסכות ,הוא סמל נצחי" 24.אם כן ,בקריאה של גרונמן ,הקומדיה היהודית האמיתית אינה זו של
תחפושת ,אלא של חשיפה ואף התגלות – פסטיבל אפוקליפטי )במשמעות המילולית( ברוח פורים.
כלומר ,אלוהים הוא נסתר אשר מתגלה ,באמצעות מעשי ההשגחה ,בסוכניו שנותרו נאמנים
למקורם הפרטי והקולקטיבי; אשר שבים הביתה ַלמקום .ניתן לומר שהם אף 'חוזרים בתשובה' אל
הארץ ,אשר בנרטיב הציוני החליפה את ה'אלוהים' ובאה במקומו .אף על פי כן ,האם ביכולתנו
לומר גם שגרונמן ,בדומה לאפלטון ,דגל במדינה יהודית שאינה מימזיס של המערב? האומנם דמיין
גרונמן את מדינת היהודים כאקט מטפיסי המתעמת עם מקהלת הגויים?
נראה כי כל אחת משתי הקריאות החלופיות הללו – מן הקומדיה אל הדרמה ומן הדרמה לקומדיה
– מאפשרת פירוש כולל ,כל אחת בדרכה היא .יחד הן יוצרות מעגל הרמנויטי הממחיש את אופי
המעבר של גרונמן מן התרבותיות הגרמנית ל ִת ְרבּות הישראלי .לכן יואכים שלור קורא לו "דמות
מרכזית של המעבר ] "[Übergangבין גרמניה לישראל .דמות זו "לא השאירה שום דבר
מאחור ,ואין היא דוחה שום דבר חדש" 25.הגדרה זו מתארת תנועה מהקשר אחד להקשר אחר,
על־ידי סובייקט המבקש למזג את תרבות מוצאו עם תרבות היעד שלו .בהקשר זה ,התפיסה
העצמית של גרונמן מדייקת עוד יותר את הבנתנו ביחס למעבר זה .הוא־עצמו מגדיר פעולה זו
22על ההקצבה והמעילה של היינה על-ידי הציונים ראו Mark H. Gelber, "Heine, Herzl, and Nordau:
Aspects of the Early Zionist Reception", in The Jewish Reception of Heinrich Heine (Tübingen:
.Max Niemeyer Verlag, 1992), 139
23 "Denn wollt ich mich entmummen, So müßte all das Galgenpack verstummen". Heinrich Heine,
Buch der Lieder, Sonette II.
ניתן לראות מעבר מן הקומדיה לטרגדיה גם בחייהם האישיים של שני משוררים אלה.
24 "Wenn alle Larven fallen, wird auch Haman die Maske abgerissen, So ist Purim, das Maskenfest,
ein ewiges Symbol". Schlemiel 17, 1920, 228.
25 Joachim Schlör, Tel Aviv – Vom Traum zur Stadt (Gerlingen: Bleicher Verlag, 1996), 315.
גיליון 63 34
