Page 17 - תיאטרון 34
P. 17

‫מה שרואים מכאן‬

‫לטענת רז יוסף )‪ ,(2004‬הציונות סימנה את הגבר המזרחי כאחר מיני ואתני והשליכה עליו‬
‫תשוקות ופחדים כפי שהקולוניאליסט המערבי השליך את הפנטזיות שלו על הזכר היליד‪.‬‬
‫הסטריאוטיפ של הגבר המזרחי הוא של פרא אלים בעל תיאבון מיני מוגבר‪ .‬במחזה קזבלן‪,‬‬

          ‫היצריות המתפרצת של המזרחי מאיימת לחלל את בת־זוגו האשכנזית של הצבר‪.‬‬

‫דו־קיום אינו אפשרי עם מפלצות; המפלצת מאיימת על חייו של האדם ולכן דמה הפקר‪.‬‬
‫אולם במקרה של היצור סימנטוב‪ ,‬חיסול אינו אופציה ‪ -‬אלים ומזוהם ככל שיהיה‪ ,‬סימנטוב‬
‫הוא בן לעם היהודי ולוחם למען עצמאות ישראל‪ .‬חוקר המשטרה אברמוב‪ ,‬נציג המדינה‬
‫במחזה‪ ,‬מעלה שני פתרונות לבעיה‪ :‬האחד הוא לכלוא את סימנטוב מאחורי סורג ובריח‪,‬‬
‫השני )ההומני יותר לכאורה( הוא ליישבו מחדש במקום שומם ונידח‪ ,‬רחוק ככל האפשר‬

                                                                      ‫מריכוזי אוכלוסייה‪.‬‬

‫אף כי לאברמוב אין ראיות מוצקות נגד קזבלן‪ ,‬הוא נוהג בו כאילו היה עבריין מורשע‬
‫ומציע לו עסקה מפתה – הפסקת החקירה המשטרתית תמורת עזיבתו את העיר ושינוי‬

                                                                           ‫אורח חייו‪:‬‬
                                    ‫קזבלן‪ :‬כן‪ ,‬שמענו כבר‪ .‬להתחיל הכול מחדש‪ ,‬מה?‬
‫אברמוב‪ :‬מדוע לא? )‪ (...‬צא מתוך העיר‪ .‬תעבוד בשדה‪ ,‬הרחק מבתי־הקפה‪ ,‬ולפתע‬
‫תראה שאתה נעשה לאדם אחר‪ .‬אתה חייב לברוח מן העיר‪ ,‬קזבלן‪ .‬אתה חולה‪ .‬שם‬
‫תבריא‪ .‬העיר מרעילה אותך‪ ...‬הסמטאות‪ (...) ...‬להיכן תעבור לגור‪ ,‬קזבלן? שמעתי‬
‫שמתכוונים להרוס את הבית הזה‪ (...) ...‬מדוע לא תלך להתיישב? תקבל בית ועבודה‬

                                              ‫קשה‪ ,‬שני דברים שאתה זקוק להם‪(...) .‬‬
                                                                 ‫קזבלן‪ :‬אתה דואג לי?‬

                                               ‫אברמוב‪ :‬למען האמת – גם למשטרה‪...‬‬
                                                        ‫)מוסינזון‪ ,1989 ,‬עמ' ‪63‬־‪(62‬‬

‫אברמוב‪ ,‬אם כן‪ ,‬מציג עצמו כמי שפועל מתוך דאגה כנה לבריאותו הרוחנית של סימנטוב‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬ראוי לציין כי מדיניות פיזור האוכלוסין שנקט הממשל הישראלי בשנות‬
‫החמישים‪ ,‬מדיניות אשר במסגרתה הופנו עולים )רובם מזרחים( להתיישבות כפרית‬
‫באזורי ספר‪ ,‬נועדה לא רק לתת מענה לעלייה ההמונית ולהשליט את הריבונות הישראלית‬
‫על כלל שטחי המדינה‪ ,‬אלא גם לתקן את נפשם של המהגרים החדשים‪ .‬יישובי העולים‬
‫הוצגו "לא רק כחלק מתכנונה הטריטוריאלי והמשקי של המדינה‪ ,‬אלא גם כחלק מתהליך‬
‫של חברות בעל מימד דיסציפלינרי ממדרגה ראשונה‪ .‬התכלית היתה גם לשלב את‬
‫המהגרים בכלכלה של המדינה החדשה‪ ,‬אך לא פחות חשוב מכך‪ ,‬להביאם "מן הגולה אל‬
‫הגאולה"" )קמפ‪ ,2002 ,‬עמ' ‪45‬־‪ .(44‬בדבריו של החוקר אברמוב אנו מוצאים הד‬
‫ל"דאגתו" של היישוב הוותיק ל"בריאותם" של הנקלטים‪ .‬אולם כאשר אברמוב מודה כי‬
‫הוא לא רק "דואג" לסימנטוב‪ ,‬אלא גם למשטרה‪ ,‬הוא רומז על המניע הנסתר שמאחורי‬

                ‫הצעתו ‪ -‬הבטחת רווחתה ושלוותה של האוכלוסייה הוותיקה במרכז הארץ‪.‬‬

‫מאחר שסימנטוב מסרב לעזוב את העיר‪ ,‬החוקר אברמוב מנסח את הצעתו בצורה משכנעת‬
‫יותר‪" :‬הסוף שתהיה חבוש כל ימיך בבית־האסורים‪ .‬אתה מוכרח להסתגל או שתהיה‬

‫‪ ‬גיליון ‪15 34‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22