Page 43 - תאטרון 43

‫מכלי ראשון‬

‫בקמן‪ :‬למה את מחפשת אותי?‬
‫נערה‪ :‬כי אני אוהבת אותך‪ ,‬רוח אומללה! ועכשיו אתה מת? הייתי מתה לנשק‬

‫אותך‪ ,‬דג קר!‬
‫בקמן‪ :‬אנחנו קמים וממשיכים הלאה‪ ,‬רק כי הבחורות מחפשות אותנו?‬

‫נערה‪ :‬כן‪ ,‬דג?‬
‫בקמן‪ :‬ואם לא הייתי מת?‬
‫נערה‪ :‬אוה‪ ,‬אז היינו הולכים ביחד הביתה‪ ,‬אלי‪ .‬כן‪ ,‬תחזור שוב לחיים‪ ,‬דג קטן‬
‫וקר! בשבילי‪ .‬אתי‪ .‬בוא‪ ,‬אנחנו נחיה‪ ,‬שנינו יחד‪.‬‬
‫בקמן‪ :‬את באמת חיפשת אותי?‬
‫נערה‪ :‬תמיד‪ .‬אותך! ורק אותך‪ .‬כל הזמן חשבתי עליך‪ .‬לא בא לך לחיות אתי‬

‫ביחד ?‬
‫בקמן‪ :‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬כן‪ .‬אני בא אתך‪.‬‬

‫נערה‪ :‬אוה‪ ,‬דג שלי!‬

‫‪7.5‬‬

‫הקיטע [בעל הרגל האחת] (מאוד ענייני ורגוע)‪ :‬בקמן?‬
‫בקמן (חרישי)‪ :‬כן‪.‬‬

‫הקיטע‪ :‬אתה עוד חי‪ ,‬בקמן? הרי רצחת‪ ,‬בקמן‪ .‬ואתה עוד חי‪.‬‬
‫בקמן‪ :‬אני לא רצחתי!‬
‫נערה‪ :‬דג‪.‬‬
‫הקיטע‪ :‬בהחלט‪ ,‬בקמן‪.‬‬

‫בכל יום אנחנו נרצחים ובכל יום אנחנו רוצחים‪ .‬בכל יום אנחנו חולפים על‬
‫פני רצח‪ .‬ואתה רצחת אותי‪ ,‬בקמן‪.‬‬
‫בקמן‪ :‬לא!‬

‫הקיטע‪ :‬כבר שכחת את זה? היינו שלוש שנים במלחמה‪ ,‬בקמן‪ ,‬ואתמול בערב‬
‫רציתי לחזור הביתה‪ .‬אבל המקום שלי היה תפוס – אתה היית שם‪ ,‬בקמן‪,‬‬
‫במקומי‪ .‬אז הלכתי אל האלבה‪ ,‬בקמן‪ ,‬אתמול בערב‪ ,‬מיד‪ .‬לאן יכולתי כבר‬
‫ללכת‪ ,‬בקמן? שמע‪ ,‬האלבה היתה קרה ורטובה‪ .‬אבל בינתיים כבר התרגלתי‬
‫לזה‪ ,‬ועכשיו אני מת! זה שהיית מסוגל לשכוח כל כך מהר‪ ,‬בקמן‪ .‬רצח הרי‬

‫לא שוכחים כל כך מהר‪ .‬זה הרי אמור לרדוף אותך‪ ,‬ברקמן‪.‬‬

‫‪ 41‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬